ע"פ 2148/14 מוחמד זועבי נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

המערער הורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות שוד, סיוע לשוד, וחבלה ברשלנות. על פי כתב האישום המתוקן בו הורשע (יחד עם נאשם אחר, שהיה הדומיננטי בפרשה ושלצדו פעל גם קטין שהועמד לדין בתיק אחר), ובו יוחס למערער האישום השלישי, השתתף המערער עם הנאשם האחר והקטין בשוד חנות בנצרת; מבצעי הפעולה האלימה היו שני האחרים, והמערער הוצב כשומר בשלב ראשון. בשלב שני שבו השלושה לחנות, ואז איים המערער על מי ששמר עליה מטעם הבעלים. בית המשפט קמא, בגזר דין מפורט ביותר, שקל את שיקולי הענישה לפרטי פרטים ובין היתר את העובדה שהקטין – שהיה בן חמש עשרה וחצי – נדון ל-7 חודשי מאסר (המערער הוא יליד 1988), ובסופו של יום גזר על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, וכן עונשים על תנאי ופיצוי בסך 2,000 ש"ח למתלונן. זאת, עם שעיין בתסקיר חיובי של שירות המבחן שהמליץ על של"צ.

הנאשם האחר נדון ל-44 חודשי מאסר ועוד עונשים.

הערעור שבפנינו, הנתמך בתסקיר חיובי (אשר ממליץ הפעם על עבודות שירות וצו מבחן), נסב על חומרת העונש הן בהשוואה לקטין, שהשתתפותו במעשי העבירה (גם באישום נוסף) היתה משמעותית יותר, והן על פי נסיבותיו האישיות ועברו הנקי של המערער. המדינה סבורה כי אין העונש מחמיר.

איננו רואים להיעתר לערעור, נוכח הגישה הנורמטיבית המחמירה לעבירות שוד, שביטויה הרגיל הוא במאסר מאחורי סורג ובריח; כל מקרה לגופו, וישנם כמובן מקרי שוד שעונשם חמור בהרבה על פי טיבם ונסיבות המעשה והעושה. במקרה דנא נראה לנו שבית המשפט איזן נכונה את הנחוץ. ההשוואה לקטין מוקשה, נוכח גישת המחוקק לקטינים והגיל הצעיר כאמור; ולעומת הנאשם האחר ישנו פער גדול ומוצדק בענישת המערער. על כן איננו נעתרים לערעור. לא נעלם מעמנו עברו הנקי של המערער, ואנו מקוים כי הלקח מפרשה זו וגם מהלך טיפולי ראוי במסגרת המאסר יביאו לכך שלא ישוב לסורו. מן המאסר ינוכו ימי המעצר, כפי שכתב בית המשפט המחוזי. שאר חלקי העונש בעינם. המערער יתיצב לריצוי עונשו ביום 1.8.14 עד שעה 0800 בבית המעצר קישון. עד אז בידי המערער לפנות למיון מתאים, ובודאי יביא שירות בתי הסוהר בחשבון את עברו והאמור בתסקירים לגבי נסיבותיו של המערער, לצורך שיבוץ ראוי. תנאי ערובה קיימים – בעינם עד להתייצבות.