ע"פ 2173/15 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן ) מתאריך 12.02.2014 ב-ת"פ 40493-11-12, וזאת עד למתן הכרעה בערעורם של המבקשים.

אביא להלן, בקצרה, את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

הנתונים הרלבנטיים

2.

המבקשים 3-2 הינם אחים למשפחת אבו פרחאן המתגוררת בעיר רהט ואף המבקש 1 קשור למשפחה זו. כנגד המבקשים ונאשם נוסף מבני משפחת אבו פרחאן (אשר זוכה בהמשך ההליכים, לאחר שהמדינה ביקשה לחזור בה מהאישום נגדו – להלן: הנאשם הנוסף ) הוגש כתב אישום מתוקן ומאוחד לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (להלן: כתב האישום המתוקן ) .

3.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, עובר לאירוע, מושא כתב האישום האמור, התגלה סכסוך בין בני משפחת אבו פרחאן לבין בני משפחת פראחין, אשר מתגוררים באותו הרחוב (להלן: הרחוב ).

בתאריך 09.11.2012, בסמוך לשעה 19:15, ישבו ספיאן פראחין (להלן: ספיאן ) וחברו בתחנת אוטובוס בעיר רהט. בשלב זה המבקשים הגיעו למקום יחד עם אדם נוסף (להלן: מחמד ), ברכב מסוג טויטה, כאשר המבקש 2 הוא שנהג ברכב. המבקש 2 עצר את הרכב בסמוך לתחנת האוטובוס ומהרכב יצאו המבקשים 1 ו-3 יחד עם מחמד, והחלו ביידוי אבנים לעבר ספיאן. ספיאן נמלט מהתחנה ורץ עד שהגיע סמוך למספרה שבמקום, שם הוא התקשר לאביו וביקש ממנו להגיע ולאסוף אותו מהמקום.

4.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בעקבות האמור לעיל הגיע אביו של ספיאן יחד עם בני משפחה נוספים, בשלושה רכבים, אספו את ספיאן ונסעו ברכבים יחדיו אל הרחוב. בעת הגיעם אל הרחוב, החל יידוי אבנים הדדי בין שתי המשפחות הנ"ל, עד אשר נכנסו בני המשפחות לבתיהם.

בשלב זה, על פי כתב האישום המתוקן, בשעה ששרר שקט ברחוב, המבקשים קשרו קשר עם מחמד ועם אחר (להלן: השותף האחר ) לפגוע בבני משפחת פראחין ולגרום להם חבלות חמורות. לשם כך, המבקשים, מחמד והשותף האחר התחמשו בזיקוקים ובבקבוקי תבערה.

במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו, נטען בכתב האישום המתוקן כי בסמוך לשעה 19:30 המבקשים, מחמד והשותף האחר יצאו מבית משפחת אבו פרחאן והחלו לירות את הזיקוקים וליידות אבנים ואת בקבוקי התבערה שהוכנו על ידם, לעבר בתי משפחת פראחין. כתוצאה מהמעשים האמורים נופצו חלונות בבתים של בני משפחת פראחין, נגרמו נזקים לכלי רכב השייכים להם, וכן התעלפו שתי נשים, והן פונו לבית החולים.

5.

בעקבות המעשים המתוארים בגדר כתב האישום המתוקן – המבקשים הואשמו בעבירות של: קשירת קשר לפשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(2) + (3) ל חוק העונשין ), היזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 ל חוק העונשין ) וחבלה במזיד (עבירה לפי סעיף 413ה ל חוק העונשין ). כמו כן הואשם המבקש 2 בנוסף גם בעבירה של הפרת הוראה חוקית (עבירה לפי סעיף 287(א) ל חוק העונשין ), שכן חלקו באירוע המתואר בכתב האישום המתוקן היווה הפרה של תנאי השחרור ל"מעצר הבית", שנקבעו בעניינו במסגרת הליך אחר.

6.

בית המשפט המחוזי הנכבד הרשיע את המבקשים, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות שיוחסו להם בגדר כתב האישום המתוקן. ההרשעות האמורות התבססו, בעיקרן, על דברים שנמסרו על ידי מספר רב של עדי תביעה, מהם עלה כי המבקשים ביצעו את המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן. מנגד, בית המשפט לא נתן אמון בדברי המבקשים ודחה את טענות האליבי שהועלו על ידם.

7.

בעקבות ההרשעות הנ"ל, בית המשפט קמא הנכבד גזר על המבקשים את העונשים להלן:

(א)

המבקש 1 – בית המשפט הנכבד הקל בעונשו של המבקש 1 ביחס לעונשים שהושתו על המבקשים האחרים, וזאת בעיקר לנוכח גילו הצעיר של המבקש 1, שאף היה קטין במועד ביצוע המעשים המיוחסים לו. בית המשפט השית עליו את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים (כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר – המבקש 1 לא יעבור שוב על העבירה בה הוא הורשע, או כל עבירת אלימות מסוג פשע) ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים (כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר – המבקש 1 לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון).

(ב)

המבקש 2 – על המבקש 2 הושתו העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 44 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים (כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר – המבקש 2 לא יעבור שוב על העבירה בה הוא הורשע, או כל עבירת אלימות מסוג פשע) ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים (כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר – המבקש 2 לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון).

(ג)

המבקש 3 – על המבקש 3 הושתו העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים (כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר – המבקש 3 לא יעבור שוב על העבירה בה הוא הורשע, או כל עבירת אלימות מסוג פשע) ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים (כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר – המבקש 3 לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון).

8.

בתאריך 26.03.2015 המבקשים הגישו הודעת ערעור לבית משפט זה, המשיגה על הכרעת הדין, ולחילופין כנגד העונשים שהושתו עליהם. כמתואר בהחלטתי מתאריך 29.03.2015, בעקבות טעות של ב"כ המבקשים (עו"ד אלזיאדנה) – לא צורפה להודעת הערעור בקשה נפרדת לעיכוב ביצוע, ועל כן התיק הועלה אלי מספר ימים לאחר הגשתה של הודעת הערעור, רק כאשר הוגשה על ידי ב"כ המבקשים בקשה למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע. כאמור בהחלטתי הנ"ל, בשלב זה המבקשים כבר התייצבו לריצוי עונש המאסר שהושת עליהם על ידי בית המשפט קמא הנכבד. בהתחשב בעיתוי הגשת הבקשה, ובשים לב לכך שהמבקשים התייצבו לריצוי מאסרם – לא הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי, אך קבעתי כי הבקשה לעיכוב ביצוע תידון בפני. הדיון האמור התקיים בתאריך 19.04.2015.

טענות המבקשים

9.

טענתם העיקרית של המבקשים במסגרת הבקשה שלפני נוגעת לסיכויי הערעור. לטענת המבקשים קיים סיכוי גבוה שהרשעתם תבוטל, וזאת לאור שגיאה שנפלה, לשיטתם, בהכרעת דינו של בית המשפט קמא הנכבד, וסיכוי גבוה זה מצדיק עיכוב ביצוע של העונשים שהושתו עליהם. בהקשר זה המבקשים סבורים כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שנתן אמון בגרסת עדי התביעה ושהעדיף אותה על פני גרסתם של המבקשים, וזאת בהתחשב בשני הנתונים הבאים:

(א)

היות מרבית עדי התביעה ממשפחת פראחין, אשר היתה כאמור בסכסוך עם בני משפחתם של המבקשים במועד הגשת התלונה (בינתיים נערכו מגעים לסולחה בין הצדדים וכנראה אלה הבשילו).

(ב)

עדי התביעה ממשפחת פראחין טענו שראו את הנאשם הנוסף לוקח חלק באירוע המתואר בכתב האישום המתוקן, וזאת על אף שבסופו של דבר נמצאה תמונה שתמכה בטענת האליבי של אותו נאשם, לפיה הוא כלל לא נכח ברהט במועד הרלבנטי (דבר אשר הוביל בסופו של יום להחלטת המדינה לבטל את האישום נגדו). המבקשים גורסים כי יש בדברי עדי התביעה בעניין הנאשם הנוסף , אשר התבררו, לשיטתם, כשקריים – כדי להכתים את עדותם גם ביחס לחלקם של המבקשים באירוע האמור.

10.

המבקשים טוענים בנוסף כי גם במידה שהם לא יזוכו במסגרת הערעור, קיים סיכוי גבוה לכך שבית המשפט יפחית את העונשים שהושתו עליהם על ידי הערכאה המבררת. לגישתם, בית המשפט קמא הנכבד החמיר בעונשם, ולא ניתן מספיק משקל לנתונים הבאים: גילם הצעיר (כאשר המבקש 1 אף היה קטין במועד הרלבנטי) והיותם ללא עבר הפלילי, הנזק המזערי שנגרם כתוצאה מהמעשים המיוחסים למבקשים, ולבסוף הסולחה שנערכה בין שתי המשפחות לאחר האירוע.

מעבר לכך ננקטה כאן לגישתם מדיניות של אכיפה בררנית, שכן לטענתם – אדם נוסף, הוא מחמד , לא הועמד לדין על אף שעדי התביעה העידו שגם הוא יידה בקבוקי תבערה וזיקוקים במהלך האירוע.

טענות המשיבה

11.

המשיבה מצידה טוענת כי אין מקום להורות כאן על עיכוב ביצוע. לטענתה מדובר באירוע חמור מאוד וכי סיכויי הערעור נמוכים בשל העובדה שטענותיהם של המבקשים נוגעות לממצאים עובדתיים, שנקבעו בעיקר על בסיס עדויות שנשמעו בפני הערכאה קמא הנכבדה – בהם ערכאת הערעור לא נוטה להתערב.

12.

גם לגופם של דברים, המשיבה טוענת כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד בנוגע לממצאי העובדה והמהימנות. לטענתה, בית המשפט המחוזי התייחס בהכרעת דינו לסתירות הנטענות על ידי המבקשים בדבריהם של עדי התביעה, אך קבע שאין בטענות אלה כדי לפגוע במסקנה לפיה המבקשים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום המתוקן. המשיבה מציינת גם את העובדה כי בית המשפט קמא מצא את דבריהם של המבקשים בנוגע לאירוע בלתי מהימנים, ואף דחה את טענות האליבי שהועלו על ידם.

13.

באשר לעניין זיכויו של הנאשם הנוסף , המשיבה טוענת כי בבסיס הרשעתם של המבקשים עמדו, בין היתר, דבריהם של מספר עדי תביעה, שמהם עולה שהמבקשים ביצעו את המעשים המיוחסים להם בכתב האישום המתוקן, אך לא כללו טענות בנוגע למעורבותו של הנאשם הנוסף

באירוע. זאת ועוד, המשיבה טוענת כי אין אף לפסול את עדותם של יתר עדי התביעה, חרף העובדה שאלה מסרו על השתתפותו של הנאשם הנוסף בקטטה, שכן, לשיטתה, יתכן שמדובר בטעות בזיהוי גרידא.

14.

לבסוף המשיבה סבורה כי סיכויי הערעור נמוכים גם בהיבט הענישה, מאחר שלדבריה, בית המשפט קמא כבר הביא בחשבון את העובדה שהמבקשים נעדרי עבר פלילי ואת נסיבותיהם האישיות, והעניק להם את המשקל הראוי בגזר דינו. המשיבה גם הבהירה כי בניגוד לטענת המבקשים – הוגש כתב אישום נגד מחמד בחודש יולי 2014 (אשר אף הוצג בפני במהלך הדיון), ומשכך לא סביר שתתקבל טענת המבקשים ביחס לקיומה של אכיפה בררנית. מכאן שלטענת המשיבה – אין כמעט סיכוי שהמבקשים ירצו מאסר שווא במידה שתדחה בקשתם לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

15.

לאחר עיון בכלל החומר הרב שהוגש על ידי המבקשים ובעקבות שמיעת טענות הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ביחס למבקש 1 ולהידחות בכל הנוגע למבקשים 3-2 . הנימוקים למסקנתי האמורה יובאו כעת.

16.

ככלל, על נידון שנגזר דינו למאסר להתחיל בריצוי עונשו באופן מיידי, ואין בערעור כשלעצמו כדי להביא לעיכוב ביצוע של העונש שהושת עליו. יחד עם זאת, בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע עונשו של הנידון בנסיבות מיוחדות (עיינו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ ). בחינת הבקשה לעיכוב ביצוע מחייבת את בית המשפט לשקול, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, משך תקופת המאסר, עברו הפלילי של המבקש וכן את נסיבותיו האישיות ( הלכת שוורץ , בעמ' 260-259, 268-267;

ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל , פיסקה 22 (10.02.2015) ; ע"פ 8676/07

חג' יחיא נ' מדינת ישראל (23.10.2007)).

17.

בהתחשב בקריטריונים הנ"ל, אינני רואה לנכון להיעתר לבקשתם של המבקשים 3-2 לעיכוב ביצוע של גזר הדין. אמנם לזכותם של המבקשים 3-2 עומדת העובדה שאין באמתחתם הרשעות קודמות (על פי האמור בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד – למבקש 2 רישום פלילי הכולל אי-הרשעה בעבירה של תגרה במקום ציבורי משנת 2012), ואולם לא די בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע בנסיבות , מה גם שהשיקולים הרלבנטיים האחרים מטים פה את הכף לחובתם.

18.

אין צורך להכביר במילים בנוגע לחומרת העבירות שבהם הורשעו המבקשים, אשר כללו שימוש בחומר נפיץ ויידוי אבנים, מעשים שהיו עלולים לגרום לנזקי גוף משמעותיים. בהקשר זה אוסיף ואעיר כי, טענותיהם העיקריות של המבקשים במסגרת הערעור על הכרעת הדין יוצאות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה קמא הנכבדת, אשר התרשמה באופן ישיר מהעדים והמבקשים, והעדיפה את דברי עדי התביעה (שנמצאו על ידה מהימנים, תומכים זה בזה, ומשלימים יחד עם סרטי וידאו ומסמכים, את המארג הראייתי הנדרש לצורך הרשעת המבקשים ) – על פני גרסותיהם של המבקשים (בהן הוא מצא סתירות רבות, הן פנימיות והן ביחס לעדויות אחרות, וקבע כי הן לא נתמכות על ידי ראיות חיצוניות). בקביעות שכאלה, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב (ראו, למשל:

ע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל , פיסקה 34 לפסק דינה של השופטת א' חיות (9.11.2014); ע"פ 5033/00 נוף נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה

(3.3.2005)), ומכאן שמבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סיכויי הערעור פה, לכאורה – אינם גבוהים.

19.

זאת ועוד, בהתחשב בטיעונים שהועלו על ידי המשיבה בעניין גזר הדין, אשר הובאו בפיסקה 14 שלעיל, ובשים לב למשך תקופת המאסר שהושתה על המבקשים

3-2 (44 חודשים ו-42 חודשים בהתאמה) – נראה כי אפילו קיים סיכוי כלשהו להפחתה בעונשם, ספק אם הוא יופחת בצורה כה משמעותית עד כדי איון של הצורך בריצויו מאחורי סורג ובריח.

20.

לגבי המבקש 1, למרות שהניתוח הנ"ל בנוגע לסיכויי הערעור וחומרת המעשים רלבנטי גם לגביו, הרי בשים לב לעובדה שהוא היה קטין במועד ביצוע העבירה, ובהתחשב באורך תקופת המאסר שהושתה עליו (12 חודשים) ותסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו, בו הומלץ שלא למצות עמו את הדין (על פי האמור בגזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד) – דומה עלי כי יש לבצע אבחנה בינו לבין המבקשים האחרים. לפיכך החלטתי להעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע גזר הדין שנקבע בעניינו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד.

21.

סיכומו של דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת ביחס למבקש 1, אך נדחית ביחס למבקשים 3-2. עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש 1 יעוכב עד למתן הכרעה בערעורו , והוא ישוחרר איפוא ל"מעצר בית" בתנאים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה ) בתאריך 26.11.2012 ב-מ"ת 40466-11-12.