ע"פ 2174/06 מדינת ישראל נ. משה זריהן

השופט א' א' לוי:

בחודש יולי 2005 נחת המערער בנתב"ג, ובמזוודות שהיו עמו נמצאו 96,487 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA , במשקל כולל של כ- 27 ק"ג . את הסם הוא ייבא ארצה על פי תוכנית לה היו שותפים שלושה אחרים. כן נטען, כי המערער ייבא כמות נוספת של סם מסוג זה, במשקל שאינו ידוע. ארבע אריזות של הסם (מתוך 22 אריזות בסך הכל), מסר המערער עוד באותו יום לשלושה שותפיו.

בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 בשילוב עם סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. בהמשך, ולאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים של שרות המבחן, והצדדים טענו לעונש, נדון המערער לארבע שנות מאסר ושמונה עשר חודשים מאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי עם אחד משותפיו של המערער – ירון אלימלך – הגיעה המדינה להסכם טיעון, מכוחו הודה והורשע בעבירה של החזקת 15,000 טבליות של הסם שלא לצריכה עצמית. המשיבה הסבירה את השינוי בהוראות החיקוק בעניינו של אלימלך, בקשיים ראיתיים ובחשש לחשיפתו של חומר מודיעיני המצוי בידה. בעקבות כך, נדון אלימלך, בהסכמה, לשלושים וששה חודשי מאסר.

בערעור שבפנינו המופנה כנגד העונש, טענה המדינה כי העונש שהושת על המערער נוטה לקולא, וככזה מחייב את התערבותה של ערכאת הערעור. השקפה

זו מקובלת עלינו. המערער, גם אם שימש בלדר בלבד, ייבא לישראל כמות אדירה של סם מסוכן (למעלה מ-96 אלף כדורי MDMA ), ונדמה כי אין צורך להרבות מלים על הנזק הכרוך בכך לציבור. החברה בישראל משקיעה מאמצים בלתי פוסקים וממון רב מתוך תקווה כי ניתן יהיה להקטין את היקפו של נגע הסמים, ומנגד, ניצבים עבריינים דוגמת המערער, המוכנים תמורת בצע כסף לסכל מאמצים אלה. לאור זאת, הונחו בתי המשפט לנהוג בעבריינים בתחום זה ביד קשה, אולם נראה כי הענישה טרם השיגה את יעדה, ככל הנראה, עקב הרווחים האדירים שגורפים לכיסם אלה העוסקים בייבוא הסם והפצתו.

נוכח השקפנו זו, אנו סבורים כי אין בעונש שהושת על המערער כדי לתרום את התרומה הנדרשת בתחום ההרתעה, ועל כן ראוי להחמיר בו. מדעתנו לא שינינו גם נוכח העונש שנגזר למעורב האחר בפרשה. המערער, גם אם פעל כבלדר בלבד, הורשע בעבירת ייבוא של סם מסוכן, בעוד ששותפו הורשע בהחזקת הסם, וביניהם קיים גם פער ניכר בכמויות הסם שהגיעו לידיהם. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי של המערער, שוב אין ספק כי דינו של ערעור המדינה להתקבל.

אשר על כן, ולאחר ששמנו לנגד עינינו את ההלכה לפיה אין בית משפט של ערעור ממצה את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל בו ישא המערער על 6 שנים. יתר חלקי גזר-דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם.