ע"פ 2174/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, יליד חודש אפריל 1992, הורשע על פי הודאתו בביצוען של עבירות מין בקטינים. בחודש דצמבר 2008 הוא התיישב ליד קטין בן 11 באוטובוס, כפה עליו לרדת עמו ולהלוות אליו לבית כנסת, שם הוביל אותו לחדר השירותים. בהמשך הוא הפשיט בכוח את מכנסיו ותחתוניו של הקטין, ליטף אותו בכל חלקי גופו, נישק אותו, והחדיר את איבר מינו לפיו. לאחר זאת הושיב המערער את הקטין על ברכיו, וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלו. את כל אלה ביצע המערער תוך שהוא מאיים על הקטין כי יחנוק אותו.

בחודש דצמבר 2008 הוביל המערער קטין נוסף, בן תשע וחצי, לבנין שם נגע באיבר מינו. המערער ניסה להפשיט את הקטין, אולם זה התנגד ונמלט. במחצית הראשונה של שנת 2009 הוביל המערער קטין שלישי לבנין, שם נגע באיבר מינו. כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של מעשה מגונה בקטין, ניסיון למעשה סדום ומעשה סדום. על כל אלה דן אותו בית המשפט המחוזי ל-12 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את אחד הקטינים בסכום של 10,000 ש"ח.

2.

המערער מבקש כי נקל בעונשו, ולהלן טעמיו: הוא עצמו היה קורבן לתקיפה מינית; את העבירות ביצע לא משיקולים של רווח והפסד, אלא עקב עיוותי חשיבה שהם תוצאה של תקיפתו-שלו; הואיל ומדובר בקטין נכון היה לתת משקל יתר לשיקולי שיקום; לאחר מעצר בית ממושך בו היה נתון, שולב המערער במסגרת לימודית מפקחת, ועל כן לכליאתו עלולה להיות תוצאה הרסנית.

3.

בתסקיר שהגיש שרות המבחן בחודש כסלו התשע"א (נובמבר 2010), נכללה המלצה לקצר את תקופת המאסר שהושתה על המערער, כך שיוכל לשאת בה בדרך של עבודות שרות. אותה המלצה באה על רקע שילובו של המערער בתהליך טיפולי, אולם החלטנו שלא להכריע בערעור ולהוסיף ולעקוב אחר התנהגותו. בתסקיר שהונח בפנינו בימים אלה חזר שרות המבחן על המלצותיו מן העבר, תוך הפנייה לאלה: המערער מתמיד בתהליך הטיפולי הפרטני והקבוצתי בו שולב, הוא מגלה אמפתיה לקורבנות ומקפיד לשמור על התנאים המגבילים בהם הוא נתון. מעיניו של שרות המבחן לא נעלמו גורמי הסיכון הגלומים במערער, אולם הובעה הדעה כי חשוב לשמר את הרצף הטיפולי ולחזק את התהליך השיקומי, ואת אלה עלול מאסר בפועל לסכל. עם זאת, וכדי להוסיף ולפקח על המערער, המליץ שרות המבחן להעמידו במבחן לתקופה ממושכת, במהלכה יהיה חייב להמשיך להשתתף בקבוצת הטיפול ובשיחות הפרטניות; יינתן דיווח שוטף של הרב הממונה עליו בישיבה בה הוא לומד; המערער יקיים קשר עם הפסיכולוג המטפל; ותנועותיו יפוקחו על ידי ליווי של מבוגר אחראי.

4.

ערעור זה הוא מסוג הערעורים שההכרעה בהם כרוכה בלבטים קשים. מחד, ניצבים קורבנות תמימים, תינוקות של בית רבן, שהמערער פגע בהם משלא ידע לשלוט ביצרו. מאידך, מנקר בנו החשש שגם אם ישהה המערער תקופת מה מאחורי סורג ובריח, הוא עתיד לחזור בתוך זמן קצר לקהילה, וקודם שנרפא מהסיכונים הגלומים בו. והרי מענה לאותם סיכונים יכול להינתן רק בדרך של טיפול ממושך ומשולב מן הסוג שהמערער נתון בו מזה זמן רב. לאור זאת, ונוכח החשש כי הישגיו של המערער עד כה במישור הטיפולי עלולים לרדת לטמיון, החלטנו ללכת לקראתו מתוך תקווה שהוא יתמיד באותו טיפול בגדרו של צו מבחן, ובעקבות כך הוא עצמו וגם החברה יצאו נשכרים.

אנו מקבלים אפוא את הערעור, ומעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא המערער על 6 חודשים. יתר חלקיו של גזר-הדין יעמדו בעינם. אנו מוסיפים ומורים כי המערער יהיה נתון בפקוח שרות המבחן במשך 18 חודשים מהיום, על פי המתווה שהוצע בתסקיר מיום כ"ג בניסן התשע"א (26.4.11).

באשר למאסר בפועל - נהיה מוכנים לשקול לאפשר למערער לשאת בו בדרך של עבודות שרות, ולצורך כך תוגש לנו, בתוך 30 ימים, חוות דעת של הממונה על העבודות בדבר התאמת המערער לשאת בעונשו בדרך זו ומה המקום שהוא מייעד לו. לאחר קבלת חוות הדעת, נשלים את פסק-הדין בערעור.