ע"פ 2187/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער והמתלוננת התגרשו זו מזה לפני מספר שנים, אולם המשיכו להתגורר יחדיו, ולעתים גם בביתה של המתלוננת. במהלך שנת 2009 שבו השניים לחיות כבני זוג, וביום 31.1.09 ביקש המערער לקיים עמה יחסי-מין, והיא נענתה. או אז שוחח המערער עם אשה אחרת בטלפון, ועל רקע זה פרץ בינו למתלוננת ויכוח, שבסופו חזרה בה מהסכמתה לקיים יחסי-מין. בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נטען, כי המערער תקף את המתלוננת והכה אותה בראשה, עד אשר הצליחה להימלט לאחד מהחדרים. אולם המערער לא הרפה ממנה, ובאיומים בסכין דרש ממנה לקיים עמו יחסי-מין. משחששה המתלוננת לחייה, היא נאלצה להיעתר לו עד שבא על סיפוקו.

בגין עובדות אלו, בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות אינוס, תקיפה ואיומים. לאחר שקוימו ההליכים לעניין גזר הדין, נדון המערער ל-6 שנות מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגדו, במצטבר. כנגד עונש זה מופנה הערעור בו נטען כי הערכאה הראשונה החמירה עם המערער תוך שהיא אינה נותנת משקל הולם למבנה אישיותו, באשר הוא סובל ממאניה דפרסיה והפרעת אישיות קשה. עוד נטען, כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת, ולא ניתן בו ביטוי הולם להודאת המערער בעובדות.

לא מצאנו מקום או עילה לשנות מגזר הדין. המערער, ששוב אינו צעיר, אובחן כסובל ממחלת נפש, דבר שחייב את אשפוזו מספר פעמים, אולם הוא נמצא כמי שהיה ער ומודע לפסול במעשים עליהם נקרא לתת את הדין. יתרה מכך, זו אינה הסתבכותו הראשונה של המערער, ובעברו עבירות אלימות שקורבנן היתה המתלוננת. חרף זאת, ועל אף קיומו של מאסר מותנה, שב המערער לסורו, ותוך שימוש בכוח ואיומים בסכין, כפה על המתלוננת את רצונו. זו התנהגות חריגה בחומרתה, עליה היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב ביד קשה. בנסיבות אלו לא גילינו בעונש חומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.