ע"פ 2191/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, בעבירה של חבלה ברשלנות ובעבירה של החזקת סכין. המערער זוכה מעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בית המשפט תיאר את תמצית מעשי הנאשם כדלהלן:

" הנאשם ועמו אחרים תקפו נערים מהכפר ואדי-חמאם. התקיפה באה לידי ביטוי בכך שהנאשם ועמו אחר, ניסו תחילה לדרוס שניים מהנערים האחרים. לאחר מכן, הנאשם ועמו האחר, פגעו באחד הנערים האחרים, סאלח שהאין (להלן: 'סאלח' ) באמצעות הרכב בו נסעו. הנאשם יצא מהרכב כשהוא אוחז סכין וניסה לדקור את סאלח, ואולם סאלח הצליח להימלט. הנאשם חזר לרכב ויחד עם האחר רדפו הפעם אחרי נער נוסף ששמו חסן שאהין (להלן: ' חסן '), השניים פגעו במכוניתם בחסן, והפילוהו ארצה. או אז, ובעוד שחסן שרוע על הארץ יצאו לקראתו הנאשם והאחר, כאשר הנאשם אוחז סכין והאחר אוחז בידו אלה. הנאשם דקר את חסן בירך שמאל, והאחר הכה בו אלה בראשו, תוך כדי כך, צעקו השניים לעבר חסן 'תמות יא ערבי'. חסן התחנן על נפשו וביקש מהשניים להפסיק להכותו, ואולם, הללו לא שעו לבקשתו והמשיכו להכותו. כתוצאה ממעשיהם של הנאשם והאחר, נגרמו לסאלח חבלות ולחסן חבלות של ממש. שניהם פונו לבית החולים פוריה, וחסן אף הועבר לבית החולים רמב"ם, עקב הפגיעה החמורה באוזנו".

עונשו של המערער נגזר ל-12 חודשי מאסר (בניכוי ימי מעצרו), מאסרים על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי למתלונן (חסן) בסך 30,000 ש"ח. המערער הגיש ערעור הן על הרשעתו והן על גזר הדין.

2.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע כל רכיבי גזר הדין. עונש המאסר עוכב, בהסכמת המשיבה, עד לסיום הליכי הערעור. נותר להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצוי למתלונן, לאחר שהמערער לא התנגד לכך שתשלום הקנס לא יעוכב.

כאמור, טענתו העיקרית של המערער כוונה לחיובו בתשלום הפיצוי למתלונן, שכן לדבריו, אם יזוכה או יבוטל או יופחת הפיצוי, יהיה קשה או בלתי אפשרי לגבות חזרה מהמתלונן את הכספים שיקבל, כיוון שהמתלונן תושב הכפר ואדי חמאם שהאכיפה שם קשה. באת-כוח המערער הסכימה להפקיד את סכום הפיצוי בקופת בית המשפט, וביקשה שיינתנו למערער 60 יום לעשות כן.

3.

באת-כוח המשיבה ביקשה לדחות בקשה זו וציינה, כי פיצוי בו מחויב נידון בפלילים כמוהו כחוב שנפסק בפסק דין כספי, שאת תשלומו אין מעכבים אף אם הוגש ערעור, אלא אם כן מתקיימות נסיבות שתצדקנה סטייה מהכלל, ועיקרן - סיכויי ערעור טובים וקשיים בהחזר הסכום שישולם על פי פסק הדין.

4.

אכן, הדין הוא כנטען על ידי באת-כוח המשיבה (ע"פ 7574/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.1.2010); ע"פ 9388/09 ביוך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.11.2010)). במקרה דנן המערער לא כלל בבקשתו לעיכוב ביצוע העונש התייחסות נפרדת לבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים (הבקשה התמקדה ברכיב המאסר) ולא פירט בבקשה מהם הנתונים המתקיימים, לטענתו, במקרה דנן שיצדיקו על פי ההלכה הפסוקה לעכב ביצוע התשלום. גם בדיון לא נטענו בנדון טענות קונקרטיות מעבר לאמירות כלליות וסתמיות בדבר קשיי גבייה.

זאת ועוד, אי צירוף המתלונן כמשיב לערעור הוא פגם המצדיק כשלעצמו דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצוי (ע"פ 9388/09 הנ"ל).

עם זאת, הואיל ומדובר בסכום משמעותי וכיוון שהמערער קטין ויש להניח שבתשלום הפיצוי יישאו הוריו, ניתנת ארכה להתארגנות, והפיצוי ישולם עד ליום 21.5.12, על פי האמור בסעיף 38(ה) לפסק דינו של בית משפט קמא. בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית.