פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
2200/08
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
רוני חי שובל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית המשפט לתעבורה
בתל-אביב-יפו ביום 4.3.2008 בתיק תד 10812/07 על-ידי כבוד השופט
א' שדמי
תאריך הישיבה:
ה' בניסן התשס"ח (10.04.08)
בשם המערער:
עו"ד רות עזריאלנט
בשם המשיבה:
עו"ד זיו אריאלי
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת א' שדמי ) שלא לפסול עצמו מלדון בת"ד 10812/07.
1.
נגד המערער הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה בקלות ראש, אי הגשת עזרה לנפגע ואי מסירת פרטים. ביום 4.3.2008 התקיים דיון הוכחות בתיק. במסגרת הדיון נשמעה עדותו של בוחן התנועה, אשר חקר את התאונה נשוא כתב האישום (להלן: העד ). במסגרת עדותו נשאל העד על ידי באת-כוח המערער שאלה לעניין זיהוי הרכב. מפרוטוקול הדיון משתמע, כי כחלק מתשובתו העיר העד, כי בתיקו המשטרתי של המערער מצוי מזכר, שבו מצוין שהמערער הינו "בדוקאי". בשלב זה של העדות ביקשה באת-כוח המערער, כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. לטענתה, הערתו של העד בדבר היותו של המערער "בדוקאי" חשפה את בית המשפט למידע בלתי קביל, אשר די בחשיפה אליו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. לפיכך, ביקשה באת-כוח המערער, כי בית המשפט יפסול עצמו.
בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו הדגיש, כי המבחן לקיומה של עילת פסלות הינו מבחן אובייקטיבי של חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. בית המשפט קבע, כי בעניינו של המערער לא קיים חשש אובייקטיבי כאמור, אלא תחושה סובייקטיבית בלבד של המערער, שאין בה כדי להקים עילת פסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
2.
בערעור חוזר המערער על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות. המערער מדגיש, כי הערתו של העד, אשר חשפה את בית המשפט למידע בלתי קביל, השחירה את פניו של המערער, באופן אשר מקים חשש ממשי להטיית דין. עוד ציין המערער, כי לא ייגרם כל נזק בהעברת התיק למותב אחר, שכן שמיעת הראיות בתיק רק החלה, ועד כה נשמעו רק שני עדים מתוך אחד-עשר. מנגד, טען בא-כוח המשיבה, כי יש לדחות את הערעור. לטענתו, משקלה של ההערה לפיה המערער הוא "בדוקאי" אינו משמעותי, ובוודאי שאין בו כדי להוות "מסה קריטית" של חומר בלתי קביל, שיש בה כדי לפסול את בית המשפט.
3.
דין הערעור להידחות. אכן, הערתו של העד במהלך עדותו חשפה את בית המשפט למידע בלתי קביל על אודות המערער. עם זאת, כבר פסקנו, כי אין די בעצם החשיפה למידע בלתי קביל כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. נוכח מקצועיותו של בית המשפט ויכולתו האובייקטיבית לשפוט ללא משוא פנים, הנחת המוצא היא כי בית המשפט יידע להתעלם מהמידע הבלתי קביל שהובא בפניו ולבחון את הראיות הקבילות באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. על גישה זו חזר בית משפט זה בהזדמנויות רבות, ובכולן הודגש כי לא קמה עילה לפסילת בית המשפט אך מעצם היחשפותו למידע בלתי קביל. מציאות החיים השיפוטית מביאה לכך, כי שופט יכול להיחשף לא פעם למידע שלילי על אודותיו של נאשם זה או אחר, בין היתר אף מפיהם של עדים במסגרת עדויותיהם. עם זאת, קיימים מקרים יוצאי דופן בהם יפסול עצמו בית המשפט מלדון בתיק עקב כך. אלה הם המקרים בהם קיים חשש ממשי כי כובד הראיות הפסולות – מבחינת כמותן ומבחינת איכותן – אינו מאפשר לשופט להתעלם מהן, במודע או שלא במודע. נדרשת, אפוא, חשיפה ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל כדי להקים עילת פסילה (ראו ע"פ 6752/897 פרידן נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 322 (1997)). בעניינו של המערער, לא מצאתי כי נסיבות המקרה הן חריגות וקיצוניות באופן שכזה. המידע הבלתי קביל שאליו נחשף בית המשפט אינו מקיף ויסודי. כפי שמשתמע מפרוטוקול הדיון, אמירתו של העד בדבר היותו של המערער "בדוקאי" נאמרה כהערה לקונית ובלתי מפורטת. עוצמתה אינה משמעותית ומשקלה זעום. אף במקרים שבהם נחשף בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם, ולא רק להערה מפיו של עד המרמזת על עבר כזה, אין רואים בחשיפה כזו, ככלל, כמקימה את אותה "מסה קריטית" המביאה לפסילתו של שופט מלישב בדין. משכך, בנסיבות העניין שלפניי, אין לראות במידע שנחשף במהלך העדות כמקים את ה"מסה קריטית" המביאה לפסילתו של בית המשפט.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ג באייר התשס"ח (18.5.2008).
ה נ ש י א ה