ע"פ 2215/14יורי פינקלזון נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

המערער נדון בהסדר טיעון "סגור" ל-14 שנות מאסר בשל הריגה. כן הושתו עליו מאסר על תנאי של שנתיים בכל עבירת אלימות מסוג פשע, ו-50,000 ₪ פיצוי לבת המנוח. בערעור שלפנינו נטען כי המאסר על תנאי ארוך מדי ורחב מדי בהיקפו. כן נטען כי הפיצוי שנקבע מוגזם, נוכח נסיבות ההריגה, נוכח העדר קשר במשך שנים בין המנוח, דר רחוב, לבין בתו, וכן נוכח חסרון כיסו של המערער. מטעם המדינה נטען כי בשל חומרת העבירה ואורך המאסר בפועל, הולם המאסר על תנאי; ואשר לפיצוי, משפחת המנוח זקוקה לו וניתן לפנות למרכז לגביית קנסות לעניין פריסה.

באשר למאסר על תנאי, לא ראינו להתערב בו. יש לקוות כי שנות המאסר שמרצה המערער יהוו לקח שלאחריו לא יחזור לאלימות, ואם חלילה ישוב ויחטא – ראוי הוא לעונש.

אשר לפיצוי, נתנו אל לבנו את המכלול, ומחד גיסא לא ראינו להתערב בסכום הכולל שהושת, המבטא חובה מוסרית כלפי בת המנוח. ומאידך גיסא אשר לפריסה, אמנם הכלל הוא פניה למרכז לגביית קנסות (סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות תשנ"ה-1995), אך בסמכותנו בערעור מצאנו לנכון לקבוע פריסה כלהלן: 10,000 ₪ ישולמו תוך 60 יום מהיום, וככל שלא ישולמו, ישאו בתום 60 הימים הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום. 40,000 ₪ הנותרים ישולמו, בשהם נושאים הצמדה (ולא ריבית) מיום 1.2.15 לאחר שחרור המערער ממאסרו (לרבות שחרור על תנאי), ואת סדר התשלום יקבע המרכז לגביית קנסות על פי פניה. בנקודה זו מתקבל הערעור חלקית.