ע"פ 2216/99 יעקב הרוש נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירות של ניסיון לרצח ונשיאת נשק, ובית המשפט המחוזי בתל אביב יפו השית עליו עשרים שנות מאסר, מתוכן חמש עשרה שנות מאסר בפועל מיום מעצרו והיתרה על תנאי. הוא מערער לפנינו על הרשעתו ועל חומרת עונשו.

2.המעשה בו הורשע המערער, לפי קביעת הערכאה הראשונה, כך היה: המערער קשר קשר עם אחר לרצוח אדם בשם ז'וז'ו אסרף על רקע סכסוך שביניהם. המערער וחברו לפשע נסעו באופנוע לעבר רכב בו נהג אסרף וירו בו חמש יריות שלא פגעו בו. המערער הכחיש את המעשה, אך בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על יסוד הודאותיו המוקלטות במעשה לפני סוכן משטרתי סמוי, שנתמכו בראיות מסייעות, על יסוד הפרכת האליבי שהוא העלה במשפטו, ועל יסוד האמרות והעדויות הכוזבות שמסר במשטרה ובמשפט. עוד קבע בית המשפט המחוזי, על יסוד הראיות שהיו לפניו, שהמערער גיבש כוונה לקטול את המערער, אשר על כן יש מקום להרשיעו בעבירה של ניסיון לרצח.

כמו שבצדק ציין מר כרמל, בשם המדינה, נצטמצמה במשפט יריעת המחלוקת בין המדינה לבין המערער; במהלך המשפט טען המערער שאכן היה מעורב בתקרית ירי אחרת שאסרף לא היה מעורב בה, ימים ספורים לפני האירוע נשוא האישום; דא עקא שבית המשפט לא נתן אימון בגירסה זו, שנתבססה על עדויות בדויות, ובהעדר ראיות אחרות יכול היה בית המשפט המחוזי לקבוע שאכן היה המערער מעורב במעשה נשוא כתב האישום. לא ראינו מקום להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי, שנתבססו על הודאותיו של המערער לפני הסוכן המשטרתי שנתמכו על ידי ראיות ממשיות אחרות. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל טענות פרקליטת המערער והשיב עליהן תשובות משכנעות, ולא ראינו מקום להתערב בכך, כפי שלא מצאנו מקום להתערב בממצא שהמערער התכוון לקטול את אסרף. לפיכך, יש לדחות את הערעור לגבי ההרשעה.

3.מר כרמל בשם המדינה הסכים, שנוכח תקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער לא היה מקום להטיל עליו גם מאסר על תנאי. אכן, תקופת המאסר בפועל שעל המערער לרצות היא ארוכה, ובית המשפט המחוזי רשאי היה להביא בחשבון לעניינה שלחובת המערער הרשעה ברצח, וכי את המעשה בו הורשע ביצע המערער בתקופת השחרור ברישיון. מנגד, יש להביא בחשבון שבפועל לא נפגע אסרף, וכי יהיה על המערער לרצות גם תקופה ארוכה נוספת עקב ביטול רשיונו, ובסך הכל כעשרים ושתיים שנות מאסר בפועל. בצדק ציין בית המשפט המחוזי, שבעיקרון אין להביא שיקול זה לקולא בגזירת העונש, ועם זאת הוא היה מוכן להביא שיקול זה בחשבון בנסיבות המיוחדות של המקרה.

לאחר ששקלנו את כל הנסיבות, נראה לנו שראוי הוא להקל במקצת בעונשו של המערער.

אנו דוחים את הערעור על ההרשעה, ומקבלים אותו בחלקו לגבי העונש. אנו מעמידים את עונשו של המערער על שתים עשרה שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו.