ע"פ 2233/98 ראובן בסטיקר נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בדין לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של אינוס, מעשה סדום בקטין בן משפחתו, מעשים מגונים בקטין, תקיפת קטין חסר ישע, סחיטה בכוח ואיומים. הוא נדון ל7- שנות מאסר בפועל.

הערעור הוא על חומרת העונש.

פסק-הדין מגולל בהרחבה פרשה אומללה וקשה של אלימות מינית כלפי מי שהיתה חברתו של המערער ובקשה לנתק את הקשר עמו ומה שחמור יותר הוא, פרשת אלימות מינית כלפי בנה של חברתו, קטין כבן 8, מוגבל בהתפתחותו השכלית וחסר ישע אל מול המערער שהוא כבן 42.

בית המשפט המחוזי העיד על עצמו כי התלבט לא מעט בשאלת העונש הראוי לנאשם לאור חומרת המעשים מחד גיסא ונסיבותיו האישיות של המערער מאידך גיסא. בית המשפט המחוזי היה ער לעברו הנקי של המערער, לתפקודו הטוב כאב ל4- בנותיו, אותן גדל בעצמו ודאג לכל צורכיהן. הוא התייחס לתסקיר שרות המבחן ממנו עלה כי מהלך חייו של המערער בעבודה ובחברה, היה נורמטיבי למרות הקושי שניצב לפניו בגידול הבנות שנותרו בהחזקתו לאחר שאשתו נטשה את המשפחה. אל מול כל אלה שקל בית המשפט את חומרת העבירות שבוצעו על-ידי המערער בחברתו ובמיוחד את הנסיבות המאוד חמורות בהן בוצעו העבירות בקטין כאשר המערער מנצל את זמינותו של ילד רך בשנים, מוגבל, שהוא אחראי לו, כדי לבצע בו מעשים מיניים לסיפוק יצריו, תוך התעלמות מהנזק - אולי הבלתי הפיך - שנגרם לילד זה. פגיעות מיניות בקטינים אינה - לצערנו - תופעה נדירה בחברתנו, ועל בית המשפט לתרום תרומתו לעקירת הנגע ולמגור התופעה. הדרך לעשות כן, היא על ידי ענישה מרתיעה ומכאיבה וכזה הוא העונש שהושת על המערער. אין זה עונש החורג לחומרה ואין מקום להתערבותנו בו.

הערעור נדחה.