ע"פ 2243/10עאיד הייב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתום שמיעתן של ראיות הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והיזק בזדון. מממצאיו של בית המשפט המחוזי עולה, כי בתאריך 21.10.07, בשעת ערב, ארבו המערער ואחרים בטובא לבואו של ג'יפ משמר הגבול, ומשהבחינו בו החלו ליידות לעברו אבנים שאחדות מהן פגעו בו. על כך נדון המערער לחמישה חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח והוא חויב בפיצוי בסכום של 2000 ש"ח.

המערער, יליד שנת 1985, נבדק על ידי וועדת אבחון על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969, ונמצא סובל מפיגור שכלי קל אולם כשיר לעמוד לדין. שרות המבחן, בתסקיר שהגיש לבית המשפט קמא, הביע את הדעה כי מאסרו של המערער עלול לחשוף אותו לאוכלוסיה עבריינית ולהשפיע על תפקודו בעתיד. עם זאת, נוכח נתוניו של המערער והתנגדותו של אביו לשלבו במסגרת חוץ-ביתית, נמנע שרות המבחן מלבוא בהמלצה כלשהי. חרף כל אלה עותר המערער כי נפטור אותו מרכיב

המאסר, הואיל ונסיבותיו האישיות הן "מיוחדות ויוצאות דופן", וכרוך בו נזק חמור ובלתי הפיך.

בעת ביצוען של העבירות היה המערער בן 22, ועל כן חרף מגבלותיו נהיר לנו כי הוא ידע היטב את הפסול שבמעשיו והסכנה הצפויה מהם לנוסעיו של הרכב לעברו הוא ידה אבנים. למרבה הדאבה תופעה זו של יידוי אבנים לעבר רכבים חולפים, ובעיקר לעבר כוחות הביטחון, הפכה זה מכבר לתופעה נפוצה, ועל כן אין להקל בה ראש הואיל וכרוכה בה סכנה פוטנציאלית לקיפוח חיי אדם. לפיכך, הובעה בפסיקה הדעה כי נגד העבריינים בתחום זה יש לנהוג ביד קשה, כולל גזירתו של מאסר בפועל. אכן, בית המשפט מצווה לתת את דעתו גם לנתוניו האישיים של הנאשם, ולהתאים את העונש גם למגבלותיו. והרי כך בדיוק נהג בית המשפט המחוזי, ולא מצאנו כי שגה או החמיר בתוצאה אליה הגיע. עם זאת, נוכח חלוף הזמן מאז ביצוען של העבירות, נוכח מגבלותיו של המערער, ועל דעת באת-כוח המשיבה, החלטנו להפנות את המערער לממונה על עבודות השרות כדי שיבחן אם הוא מתאים לשאת במאסרו בדרך של עבודות שירות, וככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, מה המקום שהוא מייעד לו.

לאחר שנקבל את חוות דעתו של הממונה, נשלים את פסק הדין בערעור.