ע"פ 2244/01 מדינת ישראל נ. ג'ורג' חישמה

השופטת ד' דורנר :

המשיב נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים, על יסוד הודאתו, בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וכניסה למקום מגורים. על-פי המתואר בכתב-האישום שבו הודה, המשיב נכנס לבית המתלונן בירושלים כדי לגנוב, הופתע על-ידי המתלונן שנכנס לבית, ואז הפיל את המתלונן אל הרצפה, חנק אותו במטפחת, והכה אותו מכות קשות ואכזריות באמצעות מקל.

למשיב עבר פלילי חמור בעבירות אלימות - הכולל הרשעה בעבירת הריגה - שבגינו ריצה עונשי מאסר ממושכים. בפני בית-המשפט המחוזי ביקש המשיב לצרף שורה של עבירות נוספות שבהן הואשם, והודה בעבירות של התפרצות לבנין ושל החזקת סמים לשימוש עצמי. במהלך הטיעונים לעונש שירות-המבחן לא ראה לאפשרי להמליץ על טיפול בעניינו של המשיב, הגם שציין כי המשיב השתלב בפעילויות חינוך בבית-הסוהר וככל הידוע אינו צורך סמים.

בגזר-דינו הטעים בית-המשפט המחוזי, כי התמכרותו של המשיב לסמים, שנראה כי בהשפעתם נהג באלימות, אף מגדילה את הסכנה הנשקפת ממנו לציבור ומחייבת להחמיר עמו. עם זאת, לאחר ששמע בית-המשפט המחוזי את טענות סניגורו של המשיב, שלפיהן המשיב הוכה מכות קשות על-ידי משפחת המתלונן ואף שילם למשפחת המתלונן פיצויים, הגיע בית-המשפט המחוזי לכלל דעה כי יש להקל עם המשיב, ובלשון בית-המשפט המחוזי, "לתת לו הזדמנות... ולא למצות את הדין עמו". על-כן גזר בית-המשפט המחוזי על המשיב, בשל מכלול העבירות שבהן הורשע, חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל.

המדינה מערערת על קולת העונש, והדין עימה.

הנסיבות שהצדיקו הקלה בעונשו של המשיב, כפי שציינן בית-המשפט המחוזי, ואשר עליהן חזר סניגורו של המשיב בפנינו, אינן יכולות להצדיק את העונש שהוטל על המשיב, שכאמור הוכיח במשך שנים כי הוא מסוכן לציבור. בנסיבות אלה, החלטנו להחמיר בעונשו של המשיב.

אנו מקבלים איפוא את הערעור, ובהתחשבנו בכך שאנו מחמירים בעונש בשלב הערעור, אנו מעמידים את עונשו של המשיב על שמונה שנות מאסר, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל החל מיום מעצרו, והיתרה על-תנאי, שהמשיב לא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מסוג פשע.