ע"פ 2246/13פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על המבקש בתאריך 14.02.2013 במסגרת גזר דינו של

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים ), ב-ת"פ 39089-08-11.

המבקש הורשע בתיק זה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 499(א), 402(ב)+29, 499(א)(2) ו- 244 +29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 .

העונש שהוטל על המבקש עומד על 24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מתאריך 10.8.2011 ועד תאריך 14.9.2011) ו-9 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שהמבקש לא יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג פשע ויורשע בשל עבירות אלו במשך תקופת התנאי או לאחריה). כן הוטל על המבקש לשלם למתלונן פיצוי בסך 3,000 ש"ח.

להלן אביא בקצרה את הנתונים הנדרשים לצורך החלטתי.

2.

כתב האישום שהוגש כנגד המבקש כלל שני אישומים:

לפי פרטי האישום הראשון , בתאריך 31.7.2011 בשעה 02:20 או בסמוך לכך, הלך המתלונן יחד עם חברו בשדרות הנשיא בחיפה. בצומת הרחובות הנשיא ו-ודג'וורד התפצלו דרכיהם. בה בעת, המבקש וארבע מחבריו (להלן ביחד: החבורה ), קשרו קשר לשדוד מהמתלונן את מכשיר הטלפון שהיה ברשותו. כאן אעיר כי רק שניים מבין התוקפים – המבקש ותוקף נוסף (להלן : השותף ) זוהו. המתלונן, בפחדו מהמבקש וארבעת חבריו, מסר את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו מסוג אייפון 4 –לחבורה. בהמשך לכך, כך נטען, איימו המבקש וארבעת חבריו על המתלונן, שלא יפנה למשטרה. בקשתו של המתלונן מהמבקש שיחזיר לו את מכשיר הטלפון, נענתה בתגובה אלימה מצד המבקש, שחבל באגרופיו במתלונן ובעט בו. בעוד המתלונן שרוע על הקרקע, המבקש והשותף המשיכו לתקוף את המתלונן בבעיטות ובאגרופים בכל חלקי גופו. בעקבות התקיפה המתוארת לעיל, אובחנו אצל המתלונן חבלות ובצקות במספר איברים.

לפי פרטי האישום השני , בתאריך 11.08.2011, קשרו המבקש והשותף קשר על מנת להכשיל את החקירה הפלילית שהתנהלה נגדם, תוך תיאום גרסאות, שלפיהן הם שהו בביתם בזמן השוד המתואר.

3.

המבקש הורשע בכל סעיפי האישום שיוחסו לו בכתב האישום ונגזרו עליו העונשים שפורטו לעיל. יוער כי השותף הועמד לדין בנפרד, והורשע בעקבות עסקת טיעון ב-ת"פ 39213-08-11. על השותף נגזרו עונשים זהים לאלו שנגזרו על המבקש.

בגזר דינו ציין בית המשפט הנכבד קמא, כשיקול לקולא , את היות המבקש קטין בעת שביצע את המעשים המיוחסים לו. עקב כך, עמד בית המשפט הנכבד קמא על המסגרת הנורמטיבית המיוחדת שנוגעת לענישת קטינים, שלפיה יש לתת משקל מוגבר לאפשרות "שיקומו של המבקש ושילובו בחברה". במסגרת

השיקולים לחומרא , הדגיש בית המשפט הנכבד קמא את העובדה, כי המבקש ביצע יחד עם 4 מחבריו שוד אלים, שבו הוא היה היוזם והמוביל העיקרי. כן ציין בית המשפט הנכבד קמא כי המבקש הוסיף לתקוף את המתלונן, אף לאחר שתכלית השוד הושלמה לכאורה. בית המשפט הנכבד קמא אף נתן דעתו להשלכות הפיזיות והנפשיות של האירוע על המתלונן, לרבות הטראומה הקשה שנגרמה לו עקב האירוע. בית המשפט הנכבד קמא גם הזכיר את התנהגותו של המבקש במהלך המשפט, ותיאר אותו: "כמי שפעל לשיבוש מהלכי משפט, והצטייר במהלך משפטו כי אמירת אמת איננה חלק מדרך חייו וגם מוראם של החוק, המשטרה או בית המשפט אינם משפיעים עליו למרות גילו הצעיר".

סמוך לאחר מתן גזר הדין, בית המשפט המחוזי הנכבד עיכב את מועד תחילת ביצוע עונש המאסר, שהיה קבוע לתאריך 3.3.2013 – עד לתאריך 2.4.2013.

4.

בתאריך 24.03.2013 הגיש המבקש הודעת ערעור על פסק הדין של בית המשפט הנכבד קמא, וכן בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו בפני בית משפט זה.

בהחלטתי מתאריך 24.3.2012, הוריתי על עיכוב עונש המאסר שהושת על המבקש עד לאחר הדיון בבקשה. בדיון שנערך בפני בתאריך 3.4.2013, הוריתי על המשך עיכוב ביצוע מאסרו של המבקש עד להחלטה בבקשה זו.

טענות הצדדים

5.

בבקשתו וכן בדיון שהתקיים בפני – בא-כוחו של המבקש העלה את הטענות הבאות:

(א)

סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים, שכן הכרעת הדין מתעלמת מהסתירות הרבות והמהותיות שעולות מהודעות השותף, וכן מהפגמים המהותיים שנפלו לשיטתו בזיהוי המבקש, שנעשה על סמך סרט האבטחה שנקלט במצלמות האבטחה של "פונדק הדב" (שסומן על ידי התביעה כ-ת/100א), הסמוך למקום האירוע.

(ב)

האירוע מושא כתב האישום, מהווה מעידה חד פעמית של המבקש, ואיננו מאפיין את אורח חייו. משכך, לא תישקף כל סכנה כי ישוב ויבצע עבירה דומה, וזאת למצער עד למתן החלטה בערעור.

(ג)

תקופת המאסר שהוטלה על המבקש עלולה ליתר את הערעור, באם ריצוי עונש המאסר לא יעוכב – דבר העשוי לפגוע בזכותו של המבקש למיצוי הליכים.

(ד)

במהלך כשנה וחצי מאז קרות האירוע מושא האישום הראשון (שאירע כאמור בתאריך 31.7.2011), התייצב המבקש לכל הדיונים, וכן שיתף פעולה עם שירות המבחן – מה שמפחית את החשש למסוכנותו, וגם את החשש כי ימלט מאימת הדין, כמו גם את עוצמת האינטרס הציבורי ב"הרתעה" הנובע מריצוי המאסר סמוך לביצוע העבירה. בא כח המבקש הפנה בהקשר זה להלכה שנפסקה ב-ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל

פ"ד נד(2) 241 (7.6.2000) (להלן :

הלכת שוורץ ) , שממנה הוא מבקש ללמוד כי אי עיכוב העונש לא יאפשר בחינה של ענישה חלופית, דבר שיפגע במבקש באופן שאינו מידתי.

6.

בדיון שנערך בפני בתאריך 3.4.2013, חזרה באת-כח המשיבה, בתגובה לטענות המבקש הנ"ל, על מרבית קביעותיו של בית המשפט הנכבד קמא, כפי שעלו בגזר דינו, וטענה גם את הטענות הבאות:

(א)

הרשעת המבקש התבססה על ממצאי עובדה ומהימנות. המתלונן שנמצא מהימן על ידי בית המשפט הנכבד קמא, זיהה באופן וודאי את המבקש במסדר תמונות. בית המשפט הנכבד קמא עמד אף על הנסיבות האובייקטיביות, שבמסגרתן זוהה המבקש. כמו כן זוהה המבקש באמצעות סרט אבטחה על ידי חוקרת משטרתית, כמי שהיה סמוך למקום האירוע (כפי שמצוין בעמוד 9 להכרעת הדין). זאת ועוד – לשיטת באת-כח המשיבה, מה שמחזק את הבסיס להרשעתו של המבקש היא העובדה כי שותפו חשף פרטים מוכמנים, אשר קשרו את המבקש לזירת האירוע ולמעשים שיוחסו לו.

(ב)

סיכויי הערעור אינם גבוהים, בין השאר נוכח הפרכת טענת האליבי של המבקש – עניין שלגביו קבע בית המשפט הנכבד קמא קביעות חד משמעיות

בין אם בהסתמך על זיהוי המבקש על ידי השותף, ובין בהסתמך על סרטי האבטחה.

נוכח האמור בס"ק (א) ו-(ב) שלעיל, לשיטת באת-כח המשיבה, הסיכוי שבית משפט זה ישנה את הכרעת הדין ויחליט כי הזיהוי לא היה מהימן, או שהיה כרסום ראייתי בנוגע לטענת האליבי – הוא נמוך.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפני ובפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, וכן שמעתי את טענות הצדדים, וצפיתי בת/100א, שהצדדים התייחסו אליו כאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה

להידחות . מיד בסמוך יובאו הנימוקים לכך.

8.

הכלל הוא כידוע, כי מי שהורשע בדין, איננו נהנה עוד מחזקת החפות שעמדה לו, כל עוד היה בגדר נאשם, ובעקרון עליו להתחיל בריצוי עונשו "באופן מיידי", אלא אם הוא נכנס לחריגים שנמנו בהלכת

שוורץ (עיינו: הלכת שוורץ ; ע"פ 9675/08

פלוני נ' מדינת ישראל (22.12.08); ע"פ 9705/08

אבו עדרה נ' מדינת ישראל (22.12.08)). בבוחנו בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, מבצע איפוא בית המשפט איזון בין אינטרסים נוגדים: מחד גיסא עומדים הרצון להרחיק מן החברה גורמים המסכנים אותה, הניסיון למנוע את הישנות המעשים שבגינם הורשע המבקש, והרצון להבטיח אכיפה יעילה של המשפט הפלילי. מנגד, ניצבים שיקולים הנוגעים למבקש עצמו, אשר לו אינטרס ברור שלא להתחיל בריצוי גזר דינו קודם לשמיעה של הערעור, שאף עשוי להסתיים בזיכויו, או בהמתקת עונשו באופן משמעותי (עיינו והשוו: ע"פ 9274/08

יעקב ארד נ' מדינת ישראל (12.11.08); ע"פ 10246/05

פלוני נ' מדינת ישראל (16.11.05)).

בעת בחינת השיקולים הנ"ל, יטה בית המשפט להתחשב, בין היתר, בפרמטרים הבאים: חומרת העבירה שעל הפרק ונסיבות ביצועה; משך המאסר שהוטל על המבקש; טיב הערעור שהוגש וסיכוייו; עברו הפלילי של המבקש; אופן התנהגותו והתנהלותו במהלך המשפט וכן נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש (עיינו: הלכת שוורץ ; ע"פ 735/08

אסלם נ' מדינת ישראל (5.2.08)).

9.

בהתאם לשיקולים המנחים שנקבעו בהלכת

שוורץ, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, ועמדתי על טענות הצדדים – לא מצאתי כי יש מקום לאפשר את עיכוב ביצוע עונשו של המבקש . המעשה בגינו הורשע המבקש, לווה באלימות חמורה, זאת גם לאחר שמעשה השוד מיצה לכאורה את תכליתו. על כן, אני סבור כי יש ממש בטענה שלפיה, אי מימוש מיידי של עונש המאסר שהושת על המבקש, שנמצא אחראי למעשים שבגינם הורשע, עלול לפגוע באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק ובהרתעת עבריינים פוטנציאליים.

10.

גם סיכויי הערעור אינם נראים על פניהם גבוהים במיוחד – זאת מאחר שהערעור מבקש לסתור הכרעות עובדתיות של בית המשפט הנכבד קמא, שנסמכו על ממצאי מהימנות, ובאלה, כך נפסק לא אחת, יימנע בית המשפט ברגיל מלהתערב (ראו למשל: ע"פ 2103/07

הורוביץ נ' מדינת ישראל , בפיסקה 27 (31.12.08)). מסקנתי זו, מתחזקת גם נוכח העובדה כי לכאורה לא עולה מגזר דינו של בית המשפט הנכבד קמא כי טעה מהותית במשקל שהעניק לשיקולים הרלוונטיים השונים, בגוזרו את עונשו של המבקש.

11.

נוכח כל האמור לעיל – דין הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש להידחות .

המבקש יתייצב איפוא, לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת עליו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד – בתאריך 01.05.2013 עד השעה 10:00 בימ"ר קישון, או במקום אחר שיקבע על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כאשר ברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.