פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
2267/11
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
אמיר עדואן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה, מיום 10.2.11, בת.פ. 764-08-10, שניתן על ידי השופטת דיאנה סלע
תאריך הישיבה:
ח' באלול התשע"א
(07.09.11)
בשם המערער:
עו"ד בריק פארס
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד סיון רוסו
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער, תושב הרשות הפלסטינית, שהה בישראל ביום 21.7.10 שלא כדין. בשעה 22:30 הוא הבחין ביחד עם ארבעה מחבריו בולדימיר בוטקובסקי (להלן: המתלונן) מתהלך ברחוב לתומו, ובהנחייתם של חבריו הוא החליט לתקוף את המתלונן במטרה לגנוב תיק שנשא עמו. המערער ואחר (להלן: הקטין) רדפו אחר המתלונן, בעטו בו והכו אותו בחזקה, ולאחר שהפילו אותו על הארץ משכו בכוח את התיק ונטלו אותו עמם.
המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, ושהיה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. לאחר שקוימו ההליכים לענין גזר-הדין, נדון המערער ל-32 חודשי מאסר, 15 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 7500 ש"ח.
המערער מלין בפנינו על חומרת העונש. נטען, כי גזר הדין הנו חמור "באופן קיצוני"; לא נטען ולא הוכח שהמתלונן נחבל בגופו; המערער היה על סף קטינות; הוא הודה, נטל אחריות למעשיו, ושליחתו לבית האסורים עלולה לסכל את הסיכויים לשיקומו; לבסוף, נטען כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים החלטנו לקבל את הערעור בחלקו, ולא משום שהגענו למסקנה כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מעבר למתחייב. אדרבא, זה האחרון חטא בעבירת שוד של אדם אותו פגשו הוא וחבריו באקראי, תוך שהמערער עושה שימוש באלימות לא מבוטלת. התנהגות מופקרת זו של מי ששהה בישראל שלא כדין, היתה חייבת לזכות בתגובה עונשית קשה, ואפשר אף חמורה מזו בה נקט בית המשפט המחוזי. ברם, לאחר שנגזר עונשו של המערער הסתיים הדיון גם בעניינם של שותפיו, וביניהם הקטין שהיה שותף לתקיפת המתלונן. על אלה נגזרו עונשי מאסר מתונים יותר, והקטין, שחלקו בפרשה מתקרב לזה של המערער, נדון ל-18 חודשי מאסר. מפיה של באת-כוח המשיבה למדנו כי על גזר-הדין בעניין שותפיו של המערער לא הוגש ערעור מטעם המשיבה, ועל כן סברנו כי מידת הצדק מחייבת הפחתה בעונשו של המערער מכח הכלל בדבר אחידות בענישה.
לסיכום, הערעור מתקבל ותקופת המאסר בה ישא המערער תעמוד על 24 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין – יעמדו בעינם.
ניתן היום, ח' באלול התשע"א (07.09.11).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט