ע"פ 2271/02 תאופיק אבו -ריש נ. מדינת ישראל

ענייננו במשאית שנתפסה על-פי הסמכות הקבועה בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר (חיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 ( פקודת מעצר וחיפוש ) ואשר הייתה כרוכה בעבירת כרייה שלא כדין על-פי פקודת המכרות. בית-משפט השלום הורה לשחרר את המשאית מתפיסתה בתנאים אלה ואחרים, ועל החלטה זו הגישו ערר הן המדינה והן העורר. עררו של העורר נדחה. עררה של המדינה נתקבל ובית-המשפט המחוזי החליט להחמיר בתנאי שחרורה של המשאית מתפיסתה. על החלטה זו עררו של העורר לפניי, ובקשותיו הן כלהלן: אחת, כי אקבע שלא הובאו ראיות לכאורה נגד העורר אשר-על-כן יש לשחרר את המשאית ללא כל תנאי, ושתיים, לחלופין, כי אקל בתנאי השחרור כפי שקבעם בית-המשפט המחוזי.

הערר המונח לפניי מוגש, כאמור בו, כהוראת סעיף 38א לפקודת מעצר וחיפוש, ובראשית הדיון ביקש בא-כוח המדינה להסב תשומת לבי להוראת סעיף 38א(ב), ולפיה אין לערור לפני בית-המשפט העליון על החלטת בית-המשפט המחוזי בערר - והוא ענייננו - אלא "אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית-המשפט העליון". מכאן מסקנתו של עורך-דין זכריה, כי שלא כערר על מעצר אדם אין מונח לפניי ערר בזכות, אלא - כהוראת סעיף 38א(ב) - בקשת רשות להגשת ערר. עורך-דין זכריה אינו מתנגד, כמובן, כי אשמע עתה טענות לבקשת רשות ערר, אך טוען הוא, למהותם של דברים, שהואיל והמדובר אינו אלא בבקשת רשות ערר, אמורים לחול על אותה בקשה הכללים הרגילים החלים על בקשת רשות ערעור שנייה, אלה כללים הקבועים, למשל, בהילכת חניון חיפה או בהלכות מקבילות לה בסדר הדין הפלילי. פירוש הדברים הוא, שעל המבקש להראות כי בקשתו מעוררת שאלה מיוחדת הראויה כי תידון בערכאה שלישית: שאלת משפט מיוחדת או שאלה אחרת המצטיינת במיוחדוּת. אשר לענייננו שלנו, כך מוסיף עורך-דין זכריה וטוען, קריאה בהודעת הערר אינה מעלה כל שאלה מיוחדת, לא בנושא הראיות לכאורה ולא בנושא הערבויות אשר נקבעו בידי בית-המשפט המחוזי ואשר העורר משיג עליהן.

כדי שלא אחזור בשנית על דברים שנאמרו אומר כי מסכים אני לטיעוניו של עורך-דין זכריה וכי זו ההלכה המחייבת אותנו בעררים - ביתר-דיוק: בבקשות רשות ערר - כהוראת סעיף 38א(ב).

אשר לגופם של דברים: באי-כוח בעלי-הדין הסכימו שעניינו של העורר יעלה לפני בית-משפט השלום לעיון מחדש בהחלטות שניתנו. טעמו העיקרי של הדבר הוא, שהמשאית נתפסה כבר לפני למעלה מארבעה חודשים, וחלוף הזמן, כשהוא לעצמו, מצדיק עיון מחדש בהחלטה. עורך-דין עזאם טען לפניי בכל תוקף כי לא הובאו ראיות לכאורה הקושרות את מרשו ואת משאיתו לעבירה נושא הדיון, ועורך-דין זכריה הסכים כי בהעלות עניינו של העורר שוב לפני בית-משפט השלום יהא עורך-דין עזאם רשאי לטעון שוב לעניין הראיות לכאורה.

סוף דבר: בכפיפות לאמור לעיל חזר בו העורר מעררו ואני מחליט לדחות את הערר כבקשתו.

היום, ה בניסן תשס"ב (18.3.02).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02022710. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il