ע"פ 2275/12 דוד ליכטנשטיין נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

המערער, בן 50 בשעת העבירה (וכיום 53) ובעל עבר נקי, הורשע לפי הודאתו בכתב אישום בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, ועניינה שוד בנק בו שימש כמאבטח. לצורך השוד ירה המערער בחלון הבנק יריה אחת באקדח שנשא, נשברה זכוכית שרסיסיה פגעו בפקידת הבנק וגרמו לה חתכים בפניה. המערער נטל כ-330,000 ₪ מכספי הבנק, רכש מספר פריטים ומסר לאמו כ-18,000 ₪; הכסף נתפס עם לכידתו והוחזר.

ב.

בית המשפט קמא, שעמד על חומרת העבירה ועל כך שהמערער מעל בתפקידו כמאבטח, ציין מנגד את רקעו הקשה, וכן את התרשמות שירות המבחן כי נטל אחריות וכי העבירה נעברה בשל חובות רבים וקשיים. בית המשפט הביא בחשבון את רקעו הנורמטיבי של המערער ועברו הנקי, וסבר כי לא היתה כוונה לפגוע בפקידה ובכלל לבצע. נגזרו שבע שנות מאסר וכן 18 חודשי מאסר על תנאי.

ג.

היום קוים דיון שלישי בערעור זה, לאחר שההכרעה נדחתה מדי פעם לבדיקת סיכוייו השיקומיים של המערער. התסקיר האחרון שהוגש ב-22.5.14 מציין כי המערער נקי מסמים, עובד במאסרו, משמש כאסיר חונך ותומך וכן נטל חלק בקבוצה טיפולית, ולהערכת גורמי הטיפול נתרם הימנה, והמשך דרכו בהקשר זה ייבחן.

ד.

לטענת המערער העונש חמור מדי, חרף חומרת המעשה, הן בשל ההודאה ונטילת האחריות והן בשל העבר הנקי וחלוף הזמן. לדעת המדינה אין מקום להתערבות בגזר הדין מנימוקי בית המשפט קמא.

ה.

החלטנו על הפחתת-מה בעונש, כדי ליתן משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות של המערער ובעיקר להתקדמותו במאסר, וכדי לעודדו בהמשך המאסר. אכן, אין להקל ראש כל עיקר בחומרת הפרשה; מאבטח שניתן בו אמון ושמצפים כי הוא שיעמוד על המשמר, הוא עצמו הופך לשודד. גם נתנו דעתנו כמובן לירי ולפגיעת הרסיסים בפקידת הבנק. שהטראומה לא נשכחה ממנה. ואולם, חד-פעמיות העבירה בגיל מבוגר ונסיבותיו של המערער וכן – ובעיקר – השינוי המהותי שעבר בהתנהגותו הראויה במאסר הביאונו להעמיד את עונש המאסר בפועל על חמש שנים ותשעה חודשים. המאסר על תנאי יישאר בעינו.