ע"פ 2279/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

ג'יהאד ב', יליד שנת 1988, עמאר ת' , יליד שנת 1988

ו-אחמד ת', יליד שנת 1989, היו בעת ביצוען של העבירות שיוחסו להם קטינים (להלן: ג'יהאד, עמאר, ואחמד). בכתב האישום בעובדותיו הודו השלושה נטען, כי בסוף חודש ינואר 2006 דרשו המערערים מאחר (להלן: המתלונן) לעלות לרכב בו נסעו, ואחר כך הובילו אותו למקום מבודד שם הפליאו בו את מכותיהם, וג'יהאד אף גרם לו כוויות באמצעות סיגריה בוערת. מחמת האלימות שהיה קורבנה והאיומים שהופנו אליו, נאלץ המתלונן להודות כי קיים קשר עם אחותו של עמאר. בהמשך, כלאו המערערים את קורבנם במשך לילה שלם במבנה שירותים, ורק בבוקר המחרת הוא הובל למחסום של כוחות הביטחון ושם ננטש. כתוצאה ממעשיהם של המערערים נגרמו למתלונן המטומות בפנים ובאגן, נפיחות ואודם ברגליו וכוויות בפניו ובצווארו. בגין מעשים אלה הורשעו המערערים בעבירות חטיפה, פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים.

באישום נוסף נטען, כי בחודש מרץ 2006 פגשו ג'יהאד ועמאר את המתלונן באחד מרחובותיה של ירושלים, והם שבו ותקפו אותו כשאחרים מסייעים בידם. הפעם הם גרמו לו חתכים בראשו ובפניו וכוויות, וכתוצאה מכך נזקק המתלונן לתפרים בפניו ובקרקפתו. באישום זה הורשעו ג'והאד ועמאר בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.

ג'יהאד הוסיף והודה בתיק נוסף של בית משפט השלום, בו נטען כי בעת מעצרו בחודש אוקטובר 2006, הוא הכשיל שוטרים, תקף אותם, ולאחד מהם גרם לנפיחות ואדמומית בפניו. באישום זה הורשע ג'יהאד בעבירות של תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית (צו בדבר מעצר בית).

בעקבות הרשעתם של המערערים, ומחמת גילם, הוגשו לבית המשפט תסקירים של שרות המבחן, ולאחר שהצדדים טענו את טענותיהם, נגזרו למערערים עונשיהם: ג'יהאד נדון ל-24 חודשי מאסר, עמאר ל-18 חודשים ואחמד ל-10 חודשים. כמו כן, נגזרו למערערים תקופות שונות של מאסר על-תנאי.

בערעורים שבפנינו משיגים המערערים כנגד העונש שהושת עליהם, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו בערעורים אלה ממש. המערערים חברו יחד כדי לחטוף אדם, ולאחר שביצעו את זממם, הם החזיקו בו שעות רבות תוך שהם נוהגים בו באלימות קשה ביותר. לא נעלם מעינינו המניע אשר עמד ברקע העבירות, ועל כך נשיב, כי יהא המניע אשר יהא, איש אינו רשאי ליטול את החוק לידיו ולעשות שפטים במי שלהשקפתו חטא בהתנהגות לא מוסרית. אכן, המערערים היו קטינים, ואחד מהם (עמאר) עודנו קטין, אולם השלושה חטאו במעשים שגם בקרב מבוגרים אתה לא נתקל בהם לעתים קרובות. בית המשפט המחוזי, בגזר-דין מנומק היטב, מנה את שיקוליו לעניין העונש, ותוך כך הוא נתן את דעתו לכל הטענות אשר נטענו בפנינו. אנו סבורים כי התוצאה אליה הגיע הנה מאוזנת, ועל כן לא מצאנו מקום להקל בעונשם של ג'יהאד ועמאר (ע"פ 2279/07, ע"פ 2281/07). גם העונש שהושת על אחמד הנו ראוי, אולם החלטנו ללכת לקראתו קמעא, ואנו נוהגים כך נוכח חלקו הקטן יחסית בפרשה, אי מעורבותו בתקיפה הנוספת של המתלונן ביום 30.3.06, גילו הצעיר, עברו הנקי, הודאתו והחרטה שהביע. זאת ועוד, אחמד עצמו נחבל קשות כאשר בחודש ינואר 2007 הותקף על ידי המתלונן ובני משפחתו, ונדקר בזרועו, דקירה שגרמה להגבלה של תנועת הזרוע. נוכח כל אלה החלטנו להעמיד את עונש המאסר בו ישא אחמד על 6 חודשים, ונהיה מוכנים לבדוק את האפשרות שהוא ישא במאסר זה בדרך של עבודות שרות, לאחר שהממונה על העבודות יניח בפנינו, תוך 30 יום, את חוות דעתו. למעט תיקון זה, יעמדו יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעינם.