ע"פ 2280/07 אחמד נסאר נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

הערעור שלפנינו מופנה נגד גזר דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' שיף). על המערער הושתו 40 חודשי מאסר מתוכם 21 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כמו כן חויב המערער בתשלום קנס של 10,000 ש"ח, אשר עליו לשלמו בארבעה תשלומים חודשיים רצופים החל מחודש ימים לאחר שחרורו מן המאסר.

2.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של החזקת נשק, הובלת נשק וסחר בנשק. ההודאה באה בעקבות הסדר טיעון, שהביא לתיקונו של כתב האישום המקורי. בהסדר אף הוסכם על רף תחתון ורף עליון לעונש. הרף התחתון הועמד על 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל ואילו הרף העליון על 26 חודשים.

3.

כתב האישום המתוקן מספר על כך שהמערער, אזרח ישראל, העסיק תושב של הרשות הפלסטינית, ששהה בישראל שלא כדין (להלן - העובד). שניים מאחיו של העובד השתייכו לגדודי חללי אלאקצה. גוף זה הוגדר כהתאחדות בלתי מותרת בהתאם לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. המערער מכר בשתי הזדמנויות שונות לעובדו מאות כדורים של רובה 16 M וכן שלוש מחסניות טעונות כדורים לרובה 16 M . באחת ההזדמנויות הוביל המערער את הכדורים יחד עם עובדו לאום אל פחם. העובד העביר את התחמושת לאחיו בשטח הרשות הפלסטינית.

4.

דינו של הערעור להידחות. בית המשפט גזר את הדין בגדר המתחם שנקבע בהסדר הטיעון. כאשר נעשית עסקת טיעון לגבי העונש שיושת וכאשר בית המשפט גוזר את דין על פי העסקה ובגדרו של המתחם המוסכם, על הנאשם שהורשע להצביע על נסיבות מיוחדות וחריגות במיוחד, אם בכלל, שיצדיקו התערבות של ערכאת הערעור. המערער טוען כי הוא לא ידע על כך שהתחמושת תועבר לרשות הפלסטינית. בית משפט קמא היה ער לכך והזכיר זאת בגזר הדין. עם זאת צוין בגזר הדין, ובדין כך, שהמערער צריך היה לחשוב על האפשרות שהתחמושת תגיע לידיהם של גורמים עוינים, שעה שהוא מכר תחמושת לתושב של הרשות הפלסטינית. זאת ועוד, העונש שהוטל הינו הולם את נסיבות העניין כמתואר. אין צורך לומר שסחר בתחמושת יוצר סיכון שמא יום אחד ייעשה שימוש בתחמושת לפגיעה בבני אדם.

5.

הערעור נדחה.