ע"פ 2283/11 אדהם דעאסן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, היזק במזיד לרכוש המשמש לבטיחות הציבור, ונהיגה בשכרות. במישור העובדתי נטען, כי בתאריך 13.5.10, בשעת בוקר מוקדמת, נהג המערער, כשהוא שיכור, בג'יפ ברחובות ירושלים. בשלב כלשהו הוא נדרש על ידי שוטרים לעצור, ונדמה היה שהוא מציית לכך, אולם לפתע האיץ את מהירותו והחל נמלט. בעקבות כך החלו שוטרים לדלוק אחר המערער, ובמשך שעה ארוכה התנהל נגדו מרדף במהלכו הוא ביצע עבירות תעבורה שונות שסיכנו משתמשים אחרים בדרך. לבסוף, פנה המערער לכיוון שביל להולכי רגל המוביל לבריכת הסולטן, התנגש בשער בעוצמה, איבד את השליטה על רכבו ופגע בעץ.

המערער הודה בעובדות האמורות בגדרו של הסכם טיעון, מכוחו היתה רשאית המשיבה לעתור למאסר בן 24 חודשים, מאסר על-תנאי ופסילה מנהיגה בפועל ועל-תנאי. ההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. לאחר שהצדדים טענו לעונש דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-20 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מנהיגה ל-5 שנים בפועל, וכן הופעלה פסילה על-תנאי בת חודשיים, בחופף.

המערער מבקש כי נקל בעונשו, וטעמיו הם אלה: הוא הודה, הביע חרטה וחסך בזמן שפוטי; הוא נגמל משימוש באלכוהול; משפחתו נרתמה לסייע בשיקומו; מדובר במאסר ראשון; העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת.

אין בידינו לקבל את הערעור. המערער חטא בעבירות שפוטנציאל הסיכון שהיה גלום בהן היה רב. הוא נהג ברכב מנועי כשהוא נתון להשפעתו של משקה משכר, לא ציית להוראות שוטרים לעצור, נמלט במהירות גבוהה תוך שהוא מסכן נהגים ונוסעים תמימים שנקלעו לדרכו, ולא עצר עד שפרץ שער והתנגש בעץ.

על התנהגות מסוג זה היה נכון להגיב במאסר ממש, ולא גילינו בעונש חומרה יתרה, ומקל וחומר נוכח העובדה שהוא לא חרג מהסכם הטיעון אותו גיבשו הצדדים.

אי-לכך, הערעור נדחה.