ע"פ 2293/19 סאלם גווליס נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן :

המערערים הורשעו על פי הודאותיהם בגדר הסדר טיעון בעבירות המפורטות להלן. בגין האישום הראשון הורשעו המערער בע"פ 2293/19 והמערער 1 בע"פ 2318/19 (להלן: המערער 1 ) בעבירת סחר בנשק, ובנוסף המערער 1 הורשע בעבירת נשיאה והובלת נשק. בגין האישום השני הורשע המערער בע"פ 2293/19 בעבירת ניסיון קשירת קשר לפשע; המערער 1 הורשע בעבירת קשירת קשר לפשע; והמערער 2 בע"פ 2318/19 (להלן: המערער 2 ) הורשע בעבירת סיוע לניסיון סחר בנשק ועבירת נשיאה והובלת נשק.

נציין בראשית הדברים כי המערער 2 שוחרר בינתיים על תנאי ברישיון, אך בא כוחו המלומד הודיע כי הוא עומד על ערעורו.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אברבנאל ) פירט את מכלול הנתונים בשיקולי הענישה וקבע מתחמי ענישה ביחס לכל מערער. בהתייחס למערער בע"פ 2293/19 הועמד מתחם העונש ההולם על 60-30 חודשים. בהתייחס למערער 1, שנקבע כי היה דומיננטי בשתי העבירות, הועמד מתחם העונש ההולם על 3 עד 6 שנות מאסר בפועל. אשר למערער 2, הועמד מתחם העונש ההולם על שנתיים עד 4 שנות מאסר בפועל.

בהינתן הודאתם של המערערים ונסיבות לקולה שפורטו על ידי בית המשפט, נקבעו העונשים כלהלן: עונש המאסר בפועל של המערער בע"פ 2293/19, שבשל הרשעה קודמת נקבע בחלק התחתון של המתחם אך לא ברף התחתון, הועמד על 33 חודשי מאסר בפועל לצד עונש מאסר על תנאי וקנס. אשר למערערים האחרים, נקבע כי עונשם יועמד בתחתית המתחמים שנקבעו בעניינם. עונש המאסר של המערער 1 הועמד על 3 שנות מאסר בפועל, כמו גם עונש מאסר על תנאי וקנס; ואילו עונשו של המערער 2 הועמד על שנתיים מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי וקנס.

הערעורים שלפנינו נסבו בעיקרם על עונשי המאסר בפועל. בא כוח המערער בע"פ 2293/19 הדגיש את חלקו של מרשו כמתווך, וקבל על אי אחידות בטיעוני המדינה, שמחד גיסא הזכירה את תפקידו כמתווך ומאידך גיסא טענה כי הוא היה דומיננטי. עוד ציין כי בית המשפט לא התייחס לנסיבות אישיות רלוונטיות ולכך שהעסקה נערכה עם סוכן סמוי. נטען כי רמת הענישה חורגת ממדיניות הענישה הראויה. בא כוחם של המערערים 2-1 לא חלק על המדרג בין המעורבים והדגיש כי הטענות מכוונות למתחמים. עוד נטען בפירוט כי העונש חורג מרמת הענישה המקובלת בבתי המשפט המחוזיים ואף הודגשה בפנינו את התנהגותו החיובית של המערער 1 מאחורי סורג ובריח.

המדינה ביקשה כי עונשי המאסר שנגזרו יישארו על כנם מטעמיו של בית המשפט המחוזי.

שקלנו את טיעוני הצדדים ובחנו את רמת הענישה הנהוגה על פי פסיקתו של בית משפט זה (להבדיל מפסיקה מחוזית שאליה הפנו באי כוחם של המערערים, שעל חלקה תלויים ועומדים ערעורים בבית משפט זה). מבלי לקבוע מסמרות בנוגע לגבולות המדויקים של מתחמי הענישה שנקבעו, מצאנו כי בית המשפט המחוזי סקר את מכלול הנתונים הצריכים לעניין ואיזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים. לא מצאנו כי תוצאת האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין שיקולי הענישה חורגת מרמת הענישה הראויה במידה שמצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

הערעורים נדחים אפוא.