פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ 2303/98
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' גולדברג
המערערים
:
1.
רפיק אגרונוב
2.
רומן אדמוב
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 26.3.98
בתיק
ת.פ. 243/97 שניתן על ידי
כבוד
השופט ע' מודריק
תאריך
הישיבה:
יח' באייר תשנ"ח (14.5.98)
בשם
המערערים:
עו"ד זאב גורדון
עו"ד
ציון אמיר
בשם
המשיב
ה: עו"ד
תמר בורנשטיין
פ ס ק - ד י ן
שני המערערים הורשעו, על-פי הודאותיהם, בקשירת
קשר לסחיטה באיומים, בכליאת-שווא, בסחיטה באיומים, באיומים ובתקיפה הגורמת חבלה של
ממש בנסיבות מחמירות. בנוסף, הורשע המערער הראשון בעבירה של החזקת סכין, ואילו
המערער השני - בעבירה של שיבוש הליכי משפט. בית-המשפט המחוזי גזר על כל אחד מן
המערערים ארבע שנות מאסר וחצי, שלוש שנים מתוכן מאסר ממש, ויתרת התקופה מאסר על
תנאי. בנוסף לכך חוייב כל אחד מן המערערים בקנס בסך 1,000 ש"ח ובתשלום פיצוי
למתלונן בסך 2,500 ש"ח.
הערעור שלפנינו מופנה כנגד חומרת עונש המאסר
הממשי.
העובדות בתמצית: המערער הראשון נדבר עם
המתלונן להיפגש במסעדה לבירור עניין שביניהם. המתלונן הגיע לפגישה, כשהוא מלווה
בשני שומרי ראש. בבואו קידמו את פניו שני המערערים ושני אנשים נוספים. בפגישה דרשו
המערערים מן המתלונן לשלם להם 20,000 דולר, וכשדחה את הדרישה, הותקף על-ידי חלק
מהנוכחים, שהיכו אותו וגרמו לו לחבלות ממשיות בשיניים ובפנים. משהסכים למסור להם
סכום כסף שיש עימו בבית, ליוו אותו התוקפים לביתו, לנטילת הכסף, ובעקבות זה מסר
למערערים 15,000 ש"ח. המערערים תבעו ממנו עוד 16,000 דולר. הוא הבטיח לשלם את
הכסף, ומשנקבעה בין הצדדים פגישה, הניחו לו לנפשו. המתלונן פנה למשטרה, שסיכלה את
המשך ביצוע העבירות.
המערערים הודו בעובדות של כתב-האישום, לאחר
שבית-המשפט הספיק לשמוע חלק מהראיות, ובכלל זה את עדות המתלונן. במסגרת ההסדר
שעל-יסודו הודו, לא התנגדה באת-כוח התביעה לכך שהסניגורים יכללו במסגרת טיעונם
לעונש גם נסיבות הנוגעות לרקע ביצוע העבירות, מבלי שהיה בידה לאשר את דבריהם, ואכן
בטיעונם, העלו הסניגורים גירסה, לפיה סברו המערערים, כי המתלונן אומר לסחוט אותם,
ושזאת מטרת הפגישה שהועיד עם המערער הראשון. כיוון שכך, הקדימו ועוללו לו את מה
שלפי סברתם עמד הוא לעולל להם. השופט המלומד היה מוכן להניח, שיש קורטוב של אמת
בתיאור האמור. עם זאת, לא שוכנע באמיתותו, ולא ראה לייחס לו משקל רב בקביעת העונש.
עיקר טענתם של הסניגורים בערעור הוא, כי
משהסכימה התביעה לכך שיוכלו להעלות במסגרת טיעונם לעונש נסיבות עובדתיות נוספות,
היה על בית-המשפט לקבל גירסה זו כמות שהיא, ולייחס לה את מלוא המשקל. טענה זו דינה
להידחות. הרשעתם של המערערים התבססה על הודאותיהם בעובדות של כתב האישום, בנתון
לתיקונים אחדים שהוכנסו בו במסגרת ההסדר. מה שטענו במסגרת הדיון לגזר הדין, אודות
נסיבות העבירות, ולא גם בהסכמתה המוקדמת של התביעה, לא גרע מכוחו של בית-המשפט
לקבוע את העונש על-פי שיקול דעתו, תוך בחינת כל הנסיבות הראויות וייחוס משקל נכון
לכל אחת מהן.
העבירות שביצעו המערערים חמורות לפי טיבן וכן
על-פי נסיבות ביצוען. בקביעת עונשיהם הביא בית-המשפט בחשבון את כל הנסיבות לקולא:
העובדה שבעקבות מעצרם החזירו למתלונן את כספו, ובעיקר היותם עולים חדשים העושים
צעדים ראשונים של התאקלמות בארץ, ואשר טרם התרגלו לנורמות ההתנהגות המצופות מהם
בארצם החדשה. יצוין, כי העבירות הנוספות, בהן הורשע כל אחד מהם (המערער הראשון
בהחזקת סכין והמערער השני בשיבוש הליכי משפט) אף הן מעידות, ולא לטובה, על
אורחותיהם של המערערים. כן יצוין שלמערער השני הרשעה קודמת בעבירות תקיפה ואיומים.
הסניגורים חזרו ועמדו בפנינו על רקעו האישי של
המערער הראשון: הוא אינו איש צעיר (יליד 1960), וגם חולה. בקווקז, ארץ מוצאו, מילא
תפקיד בקהילתו וגם בארץ הוא מעורה בחיים הציבוריים של קהילת העולים החדשים מארצו,
וזאת הפעם הראשונה שהוא עומד לדין. גם ההתחשבות בנסיבות אלה, שלא נעלמו מעיניו של
השופט המלומד, אינה מעלה טעם להתערבותנו בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי, הנראה לנו
מאוזן והולם היטב את כלל נסיבות העניין.
הערעור נדחה.
ניתן היום, יח' באייר תשנ"ח (14.5.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ה ח ל ט ה
לבקשת הסניגור ובהסכמת המדינה הננו דוחים את תחילת ריצוי המאסר על-ידי המערערים. המערערים יתייצבו לריצוי עונשיהם, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, ביום 1.6.98 שעה 11:00 לפני הצהרים.
ניתנה היום, יח' באייר תשנ"ח (14.5.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98023030.
F05