ע"פ 2309/08 נידאל סולטאן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי

בחודש סיוון התשס"ה (יולי 2005), הורשע המערער על פי הודאתו ובעת שהיה מיוצג בידי סנגור, בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד מזוין בחבורה, עבירות לפי סעיף 499(א)(1) ו-402(ב) לחוק העונשין. בית-המשפט קיבל את המלצת הצדדים לעניין העונש, וגזר למערער 6 חודשי מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח. נקבע, כי את תקופת המאסר שהושתה עליו ישא המערער בדרך של עבודות שירות, ובחופף לתקופת מאסר אחרת בה נשא אותה עת.

בחודש אדר ב' (מרץ 2008), הגיש המערער ערעור כנגד הרשעתו, ובו טען בהתבסס על חוות-דעת פסיכיאטרית, כי הוא סובל ממחלת נפש, ועקב כך לא הבין בשעת האירועים את טיבן של העבירות ותוצאתן. אותה חוות-דעת נערכה לאחרונה על ידי ד"ר אלטמרק, מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש לב השרון, בעקבות עבירות נוספות שביצע המערער (הטרדה מינית, מעשה מגונה בפומבי, הפרעה לשוטר ואיומים). מאותה חוות דעת שנערכה, כאמור, לצורך הליך אחר, עולה כי המערער נמצא לוקה במחלת נפש, והחשוב לענייננו הוא שיש באותו מסמך גם התייחסות לתקופה בה בוצעו העבירות נושא הערעור. ביחס לתקופה זו קבע ד"ר אלטמרק (בלשונו): " אני מניח בסבירות גבוהה שלא הבין אז את טיב ותוצאות מעשיו ". נוכח האמור, עותרת באת-כוח המערער כי ההליכים בעניינו של שולחה ייפסקו ושהרשעתו תבוטל.

לשני אלה אין בידינו להיעתר. סעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מורה כי מקום שקבע בית משפט כי נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, יפסיק את ההליכים נגדו. והרי ההליך היחיד המתקיים עתה בעניינו של המערער הוא הערעור אותו הגיש, והפסקתו מסורה לשיקול דעתו בלבד. גם לביטול הרשעת המערער אין בידינו להיעתר, מאחר ומצבו הנפשי בעת ביצוען של העבירות מחייב בירור עובדתי ושמיעתם של מומחים, והליך זה יכול להתקיים רק בערכאה הדיונית.

העולה מהאמור הוא, כי משהתעורר ספק ביחס למצבו הנפשי של המערער בעת ביצוען של העבירות בהן הורשע, שוב אין מנוס מלחזור ולבדוק את שאלת אחריותו בפלילים. לצורך כך מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, המתבקש להכריע בשאלת המצב הנפשי בעת ביצוען של העבירות, ולצורך כך יוכל בית המשפט להתיר לצדדים להביא ראיות נוספות. בתום כל אלה מתבקש בית המשפט לקבוע אם יש בהליך הנוסף כדי לשנות מהכרעת הדין, ובעקבות כך נקבע כיצד יימשך הטיפול בערעור.