ע"פ 2310/03יקיר לוי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

בגדר הסדר הטיעון שהתייחס לעונש, הודה המערער בעבירה של שוד, הורשע על-יסוד הודאתו ונידון – לאחר שהמדינה על-פי אותו הסדר ביקשה לגזור עליו חמש שנות מאסר בנוסף למאסר על-תנאי – לארבע שנים וחצי מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

ערעורו מופנה כלפי חומרת העונש, וטענתו היחידה הצריכה לפנים היא, שעל שותפו לעבירה הוטל עונש מאסר של שנה וחצי בלבד, ועקרון אחידות הענישה מחייב להקל גם בעונשו.

לפי כתב-האישום, שבעובדותיו הודה המערער, נכנס הוא – בעוד ששותפו לעבירה, אסף כהן (להלן: השותף), ממתין בחוץ רכוב על קטנוע – לחנות המספקת שירותי המרת כספים בירושלים ובאיומי אקדח צעצוע נטל מן העובדת היחידה שהייתה בחנות את כל הכספים שהוחזקו בה – במטבע ישראלי ובמטבע זר – בסך 30,000 ש"ח. לאחר מכן נמלטו השניים רכובים על הקטנוע.

למערער עבר פלילי חמור, ותסקיר שירות-המבחן לא היה חיובי. לעומת זאת, הרשעותיו הקודמות של השותף הן בעבירות קלות יחסית, ושירות-המבחן בתסקירו קבע שהאיש מעוניין, וקיים אף סיכוי, לשקמו.

בהתחשב במכלול הנתונים של השותף, לרבות חלקו הקטן יותר בביצוע העבירה, ובהסדר הטיעון שנערך עמו, ביקשה המדינה לגזור עליו מאסר בפועל של שנתיים, וכאמור, הוא נידון ל-18 חודשי מאסר.

בשני המקרים לא הוטלו, אם כן, העונשים שביקשה המדינה, אלא עונשים קלים יותר, ואך מובן הוא שלנוכח עמדת המדינה, שבעינינו מוצדקת היא, אף הוטלו עונשים שונים על השותפים.

אחידות הענישה אינה מחייבת הטלת עונש זהה על שותפים לעבירה. אלא, כידוע, אף כאשר מבוצעת עבירה על-ידי מספר אנשים יש לבחון את עניינו של כל אחד מהם באופן אינדיווידואלי, וכך נעשה בענייננו.

העונש עצמו נקבע, כאמור, במסגרת הסדר טיעון והוא הולם.

הערעור נדחה.