פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
2317/07
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
עמנואל פלד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב,
מיום 8.3.2007, בע"פ 72181/05,
שניתן על ידי כבוד השופטים:
ז' המר, י' שיצר, י' שבח
תאריך הישיבה:
ו' בניסן התשס"ז
(25.3.2007)
בשם המערער:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד מורן סילס
פסק-דין
בפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים: ז' המר, י' שיצר, י' שבח ) מיום 8.3.07 שלא לפסול עצמו מלדון בע"פ 72181/05.
1.
המערער הורשע בעבר בבית המשפט השלום בעבירות שונות של מרמה, וערעורו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה (להלן – ההליך הקודם ). כעבור זמן מה הוגש נגדו כתב אישום נוסף, בו יוחסו לו מעשים דומים לאלה שהורשע בגינם בעבר. גם בגין כתב אישום זה הורשע המערער בבית המשפט השלום, ועל הרשעה זו ערער לבית המשפט המחוזי (להלן – ההליך הנוכחי ).
שניים משופטי ערכאת הערעור בהליך הנוכחי דנו בעניינו של המערער גם במסגרת הערעור שהתקיים בהליך הקודם. על-כן, נטען על ידי המערער כי מאחר והרכב השופטים בהליך הקודם דחה את פרשנותו המשפטית לעבירה בגינה הועמד לדין, ומשום שההליך הנוכחי עוסק באותם סוגי עבירות, יש לפסול את שני השופטים לנוכח החשש הממשי, לטענתו, כי בלבם נוצרה דעה קדומה נגדו. יצוין כי טענתו המשפטית של המערער שנדחתה בהליך הקודם ביקשה לסווג את העבירה שיוחסה לו כעבירה תוצאתית.
2.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, ושמעתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. שפיטה בעניינו של נאשם בהליך קודם, כשלעצמה, לא מהווה בסיס לעילת פסילה בשל חשש ממשי למשוא פנים. המבחן לקיומה של עילת פסילה בשל ההיכרות המוקדמת שנוצרה הוא מבחן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 5609/95 ישראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (התשס"ו) 262).
לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין מתעורר חשש ממשי למשוא פנים מעצם הפרשנות המשפטית שניתנה על ידי שופטי ההליך הקודם לעבירה בה הורשע הנאשם. בכך לא די על מנת להביא לפסילת בית המשפט. אכן, "שופט אינו פסול מלדון אך בשל כך שכבר דן בעבר בסוגיה משפטית פלונית והכריע בה" (ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת , פ"ד מב(4) 177, 182). כדברי הנשיא ברק
בע"א 3712/02 פקיד שומה תל אביב 4 נ' מקוב , פ"ד נו(4) 185, 190-191:
"ייתכנו מקרים בהם יביע שופט את דעתו השיפוטית באשר לסוגיה המתעוררת בפניו, תהא זו עמדה באשר לפירושו של חוק, תהא זו עמדה באשר לפרשנותו של חוזה. מקרים אלה ודומים להם הם דבר שבשיגרה. עצם הדיון בסוגיה משפטית דומה אין בו כשלעצמו כדי להעמיד חשש ממשי למשוא פנים".
על-כן, בענייננו, ובהיעדר נתונים נוספים העלולים להצביע על חשש ממשי למשוא פנים, אין מקום לפסילת בית המשפט.
אשר-על-כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ב בניסן התשס"ז (10.4.2007).
ה נ ש י א
ה