פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
2326/00
בפני:
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער
ת :
אמירה אלעביד
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור
על גזר-הדין של בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 29.2.00
בת.פ.
5178/99 שניתן על ידי כבוד
השופטים:
נ' עמית, ע' קפלן-הגלר, א'
טל
תאריך הישיבה:
כ'
באדר התשס"ב
(
04.03.02
)
בשם
המערער
ת:
עו"ד איל שמחוני
בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל
בשם
שירות המבחן: גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
המערערת הורשעה בבית המשפט המחוזי בעבירות של חטיפה וניסיון להריגה, ונדונה ל10- שנות מאסר מתוכן 9 שנים לריצוי בפועל החל מיום מעצרה ושנה על תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש.
המעשים המהווים את העבירות בהם הורשעה המערערת הם נוראים ומזוויעים. המערערת חטפה את בת אחיה, תינוקת בת שנה ומספר חודשים, כפתה את ידיה, כרכה תחבושת סביב פיה וצווארה, יצאה לחצר הבית, הכניסה אותה לשק ניילון והשליכה את השק ובו הקטינה הכפותה אל בור עמוק במבנה נטוש. למרבית המזל, נותרה התינוקת בחיים וניצלה. מבחינתה של המערערת הרי המעשים שביצעה היו מכוונים לרציחתה של התינוקת. האשמתה והרשעתה בחטיפה ובניסיון להריגה שבהם הורשעה לאחר שכתב האישום תוקן, מקלים עמה עד למאוד.
הסניגור טען להיותה של המערערת מוגבלת בשכלה, מתַקשרת בקושי וביקש להתחשב בכך שזה לה מאסרה הראשון ושלא נגרם נזק של ממש לקטינה. טענות אלה אינן יכולות לעזור למערערת. המערערת היתה אחראית למעשיה והיא מסוגלת לעמוד לדין. לא נמצא אצלה פיגור שכלי ולא מצב פסיכוטי. אין המלצה של שירות המבחן. שהתרשם כי היא יכולה להבין את חומרת המעשים המיוחסים לה אך היא מרוכזת ברצון להקל בעונשה.
בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערערת.
הערעור נדחה.
ניתנה היום, כ' באדר תשס"ב (4.3.02).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת ש ו פ ט ת