ע"פ 2351/03 אלכסנדר נרינסקי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על יסוד הודאתו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הודיית המערער נמסרה על-ידי המערער במסגרת הסדר טיעון עם התביעה, ולפיו התבקש בית-המשפט על-ידי התביעה לגזור על המערער שלוש שנות מאסר בפועל, בעוד שהסניגור ביקש להסתפק בעונש קל יותר. כן התבקש בית-המשפט במסגרת ההסדר, וזאת על דעת שני הצדדים, להפעיל שנת מאסר על-תנאי שהייתה תלויה כנגד המערער בשל הרשעה קודמת, באורח חופף למאסר הממשי שהושת עליו בגין עבירתו הנוכחית. השופט המלומד הסביר, בנימוקי גזר-הדין, כי בנסיבות העניין אין בידו להסתפק בתקופת מאסר קצרה מזו שהתבקשה על ידי התביעה, שאף היא, לדעתו, נוטה לקולא לנוכח חומרת המעשה ובהתחשב בעברו הפלילי של המערער. ואולם בחלקו האופרטיבי של גזר-הדין דן השופט את המערער לארבע שנות מאסר, ששנתיים וחצי מתוכן מאסר בפועל, וכן הפעיל כנגדו את שנת המאסר על-תנאי באופן שמחצית מהתקופה תחפוף את תקופת המאסר ואילו מחציתה האחרת תצטבר לתקופת המאסר. התוצאה המעשית הייתה שעל המערער הוטלה תקופת מאסר כוללת של שלוש שנים לריצוי בפועל, כפי שלכאורה התבקש על-ידי התביעה. אף על-פי-כן נראה לנו כי הדין עם הסניגור בטענתו, כי בהפעילו את המאסר על-תנאי, מחצית בחופף ומחצית במצטבר, חרג השופט המלומד מגדרו של הסדר הטיעון. כאמור, על-פי ההסדר ביקשה התביעה מבית-המשפט לגזור על המערער שלוש שנות מאסר בפועל, בעוד שסניגורו ביקש להסתפק בתקופת מאסר קצרה יותר. חלק זה של ההסדר הותיר לבית-המשפט שיקול דעת רחב, אם להטיל על המערער את מלוא תקופת המאסר שהתביעה ביקשה או תקופה קצרה ממנה. ואולם בהסדר היה חלק נוסף: בית-המשפט התבקש, וזאת גם על-ידי התביעה, להפעיל את המאסר על-תנאי בחופף לתקופת המאסר. בידי בית-המשפט היה כמובן לגזור על המערער את מלוא תקופת המאסר שהתבקשה על-ידי התביעה במסגרת ההסדר, אלא שבפועל הסתפק בית-המשפט בעונש מאסר בפועל של 30 חודשים. ואולם בנסיבות אלה היה מצופה לכבד את החלק השני של הסדר הטיעון ולהפעיל את המאסר המותנה באופן חופף.

בפי הסניגור היו טענות נוספות נגד חומרת העונש. לטענות אלו לא ביקשנו תשובה. המדובר במעשה חמור של דקירת אדם באמצעות אולר שהסבה לקורבן חבלה ממשית. המעשה התרחש בקטטה בין שיכורים, וכן היו לתביעה קשיים ראייתיים שבגללם הסכימה להסדר הטיעון, אך לנוכח חומרת המעשה ועברו הפלילי של המערער (הכולל גם הרשעה בעבירת אלימות) לא מצאנו יסוד לקבל את טענתו כי העונש שנגזר עליו הינו חמור יתר על המידה.

תסקיר המבחן שהוגש מרמז על מפנה אפשרי לטובה בתפיסתו של המערער. אנו מקווים שהמערער אמנם הפיק את לקחו, אך בכך בלבד אין כדי להועיל לו בפרשה הנוכחית.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאת שנת המאסר על-תנאי שהופעלה נגדו ירצה המערער באופן חופף לתקופת המאסר שנגזרה עליו. יתר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם.