ע"פ 2352/03 גנאדי אליישיב נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

המערער הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי, על סמך הודאתו, בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות חמורות, לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי עובדות כתב האישום, המערער הגיע לבית הוריו, שם פרץ ויכוח בינו לבין אביו, שבמהלכו הוא לקח סכין גדולה מהמטבח ודקר את אביו דקירה אחת בבטנו וזאת עת שאביו ישב בסלון יחד עם אשתו וצפה בטלוויזיה.

כתוצאה מהדקירה הנ"ל, נגרם לאביו קרע בקיבה, במעי הגס ובכבד. הוא הובהל לבית חולים כאשר נשקפת סכנה לחייו, שם נותח ואושפז.

בית המשפט המחוזי, גזר על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים. כמו כן הפעיל נגדו מאסר על תנאי של 6 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגדו, באופן שמחציתו יופעל בחופף, ומחציתו במצטבר לעונש שהוטל כאמור לעיל. כך שסך הכל על המערער לרצות עונש של 4 שנים ו-3 חודשים. עוד הוטל עליו מאסר על תנאי של 12 חודשים ל-3 שנים מיום שחרורו מהכלא.

המערער קובל בפנינו על חומרת העונש שהוטל עליו וטען מפי באת-כוחו כי בית המשפט המחוזי לא הביא בין יתר שיקוליו את נסיבותיו האישיות הטרגיות של המערער, ולא התחשב בגילו המבוגר ובקשיי הסתגלותו לחיים בארץ, בהיותו עולה חדש. עוד טען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לבקשת אביו של המערער שביקש לסלוח לו ולמנוע את שליחתו אל מאחורי סורג ובריח.

בא-כוח המשיבה, ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

לבית המשפט הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן אודות המערער אשר על פיו הוא מסרב ליצירת קשר עם העובדת הסוציאלית שבבית הכלא ולהערכתם, כוחותיו דלים וקיים אצלו קושי לשאת באחריות למצבו ולקורותיו.

נתנו דעתנו למכלול נסיבות העניין כפי שעלו מגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובאנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אין צורך להרבות במילים על התופעה של שליפת סכינים ודקירה באמצעותם אשר תפסה לה תאוצה גדולה בשנים האחרונות בחברתנו, ויש מקום למגר עברייני אלימות מסוג זה הנוהגים לעשות שימוש בסכין לפתרון סכסוכים. במקרה שבפנינו, רק בנס, לא נגרמו נזקים חמורים יותר לאביו של המערער, אשר אושפז בבית חולים לתקופה משמעותית, בעקבות האירוע.

מדובר בעבירה חמורה ביותר והעונש שהוטל על המערער מאזן היטב את שיקולי הענישה הראויים במקרה שלפנינו, ופרקליט המערער לא הצליח לשכנענו להתערב במידת העונש.

בקביעותיו הביא בית המשפט המחוזי בחשבון את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער ועל סמך טיעוניו של בא-כוח המערער, לא מצאנו מקום להתערב בעונש שהוטל.

סוף דבר, הערעור נדחה.