ע"פ 2356/97פיין ישראל נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הסדר טעון בעבירות של אלימות במשפחה, ולפי ההסדר נתבקש בית המשפט קמא להפעיל מאסר על תנאי של שנתיים שהיה תלוי ועומד נגד המערער וכן לגזור עליו בחופף מאסר של שנתיים.

בית המשפט קמא לא ראה לנכון לאשר את הסדר הטעון, וגזר על המערער מאסר של שנתיים כשאליו מצטברת שנת מאסר, מתוך המאסר על תנאי של שנתיים, אשר הופעל.

לטענת בא כוח המערער לא היתה הצדקה שלא לכבד את הסדר הטעון, אשר את הנימוקים לו פרטה התביעה בהרחבה בפני בית המשפט.

בא כוח המערער, בטענותיו הממצות, סמך על פסיקתו של בית משפט זה כדי לשכנענו כי המקרה נכנס לגדר הנסיבות בהן יאמץ בית המשפט הסדר טעון, כשמקום מרכזי בטענותיו תפסה הטענה בדבר הסתמכות המערער על ההסדר וצפיותיו כי יאושר.

סבורים אנו כי הנסיבות במקרה זה מצדיקות את עמדתו של בית המשפט קמא. מדובר בנאשם אשר כבר הורשע בעבירת דומות הנוגעות לאלימות במשפחה. בערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המערער במקרה קודם, הועמד עונשו על מאסר בפועל של שנתיים וכן שנתיים מאסר על תנאי.

לא עבר זמן רב מאז סיים המערער לשאת את עונש המאסר הקודם, ועל אף המאסר על תנאי, ביצע המערער את העבירות שבגינן הורשע בתיק זה. יש לציין חומרה יתרה בכך שאת העבירות ביצע המערער תוך שהוא מתעלם מצווים שאסרו עליו להפגש

ללא פיקוח עם ילדיו שהותקפו.

הנה כי כן, לא למד המערער את לקחו וחזר על מעשיו האלימים כלפי בני משפחתו, כשאין עליו מורא הדין.

בנסיבות אלה, וכשעל פי הסדר הטעון אמור היה המערער לצאת, למעשה, ללא עונש על מעשיו הנוספים, אין לראות את החלטת בית המשפט שלא לכבד את ההסדר, כמצדיקה את שינויו של גזר-הדין.

לפיכך נדחה הערעור.