ע"פ 2362/14 סידה עווד נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת י' שטרית ), בגדרו הושתו על המערער 44 חודשי מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי, ופיצוי בסך כולל של 5,000 ₪ לשני המתלוננים.

1.

המערער, יליד 1990, הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית, ניסיון לשוד, שוד (שתי עבירות) ותקיפת זקן.

בתמצית, בערבו של יום ה-31.12.2012, בעודו נתון במעצר בית בבית הוריו, יצא המערער מהבית וחזר אליו בבוקר שלמחרת, זאת בניגוד לתנאי השחרור. לפנות בוקר, בהיותו מחוץ לבית, ניגש המערער ביחד עם חברו הקטין פ', יליד 1997, לאדם בשם סובחי וביקש ממנו כסף. משהלה סרב, סייע המערער לפ' להכות את סובחי ולבדוק במעילו אם יש בו כסף.

בהמשך אותו הבוקר, שדדו המערער, פ' ונאשם נוסף (להלן: מוחמד ) את חנותו של אדם בשם סאלח, יליד 1924. המערער דחף את סאלח ואיים עליו שאם יזוז או ידבר הוא יפגע בו בסכין, תוך שהקטין פ' תופס את סאלח ומכופף את ידיו לאחור, ובעוד מוחמד ניצב מחוץ לחנות לשמור ולתצפת כדי למנוע הפרעה לשוד. המערער נטל מן המדפים עשרות קופסאות סיגריות והשלושה עזבו את המקום. כעבור זמן קצר חזרו השלושה לחנות, מוחמד הבריח אדם שהוזמן לחנות על ידי סאלח, והשלשה שדדו את

חפיסות הסיגריות שנותרו בחנות.

2.

בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקיר בעניינם של המערער ומוחמד. בתסקיר צוין , בין היתר, כי המערער צורך לדבריו אלכוהול מגיל 20, אינו מזהה מצבי סיכון, נעדר מודעות טיפולית ומתקשה להתבונן באופן ביקורתי על התנהלותו. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון גבוה להישנות עבירות על החוק בעתיד מצד המערער, וכי ענישה מוחשית עשויה להבהיר לו את חומרת מעשיו.

3.

בית המשפט המחוזי עמד על החומרה הטמונה בעבירות מסוג הפרת הוראה חוקית הקוראות תיגר על מערכת החוק והאכיפה, בציינו כי במקרה דנן מדובר בהפרה משמעותית אשר נמשכה מספר שעות, במהלכן ביצע המערער את העבירות המתוארות. בית המשפט העמיד בנפרד את מתחם הענישה בגין כל אחד מהמעשים ולסופו של יום, השית על המערער עונש כולל בגין שלושת האישומים כלהלן: 44 חודשי מאסר בפועל, בניכוי מספר הימים בהם שהה המערער במעצר בגין ההליכים נשוא תיק זה בלבד;

18 חודשי מאסר על תנאי אם יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי אם יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון, או עבירה של הפרת הוראה חוקית; פיצוי לסובחי בסך 1,500 ₪ ופיצוי לסאלח בסך 3,500 ₪.

[במאמר מוסגר: על מוחמד הושת עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לסאלח בסך 2,000 ₪].

על כך נסב הערעור שלפנינו.

6.

המערער טוען, בין היתר, כי בית משפט קמא החמיר עמו בכך שלא ניכה את כל ימי המעצר בהם היה נתון לרבות הימים בהם היה "שפוט-עצור" וכי היה מקום לקבוע מתחמי ענישה נמוכים יותר. המערער מיקד ערעורו בעקרון אחידות הענישה, לאור העונש של 7 חודשי מאסר בפועל שהושתו על הקטין פ'. לטענתו, הרלוונטיות של עונשו של הקטין פ' היא לקביעת מתחם הענישה , להבדיל מהעונש עצמו , ואילו בשעה שבית משפט קמא קבע את מתחמי הענישה, הוא התעלם מהעונש שהוטל על פ'. המערער טוען כי בית משפט קמא החמיר עמו לעומת העונש שהוטל על פ', אף שפ' ביצע את המעשים המרכזיים והחמורים יותר; כי ההבדל היחיד בינו לבין פ' הוא פער גילאים של 7 שנים;

וכי לא היה מקום לחייבו בפיצוי המתלוננים שעה שנערכה סולחה בין הצדדים.

7.

דין הערעור להידחות.

ענייננו בסדרת עבירות שביצע המערער, עודנו נמצא במעצר בית בגין עבירה אחרת, שבגינה נדון מאוחר יותר לעונש מאסר של שמונה חודשים. המערער הוא שיזם את האירוע הראשון במהלכו הותקף סובחי, והיה שותף פעיל לשוד האלים של סאלח, קשיש כבן תשעים, ולמותר לציין את החומרה היתרה שהפסיקה מייחסת לתקיפת קשיש. על רקע זה, העונש שהושת על המערער אינו חורג כלל מרף הענישה הנוהג והראוי.

8.

כאמור, המערער מיקד עניינו בטענת אחידות הענישה לאור העונש שהושת על שותפו הקטין. אלא שאין להקיש מעניינם של קטינים לבגירים, שהרי "מדיניות הענישה הנהוגה לגבי קטינים שונה ממדיניות הענישה הנהוגה לגבי בגירים ומערכת השיקולים שיש להפעיל בעת גזירת עונשם של קטינים – אף אם הורשעו בביצוען של עבירות חמורות – שונה מזו שיש להפעיל ביחס לעבריינים בגירים, תוך מתן משקל משמעותי לשיקול השיקום" (ע"פ 6007/13 6136/13 חוסאם אבו שהאב נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (20.1.2015)). לכך יש להוסיף כי פ' היה קטין בן כ-15 וחצי בלבד בעת ביצוע העבירות, ללא עבר פלילי, כי ישב במעצר שבעה חודשים (כמידת העונש שנגזר עליו) ויש לו נסיבות מיוחדות, בין היתר בשל מצבו הבריאותי והנפשי.

אף לא מצאתי ממש בטענת המערער כי יש לנכות מעונשו את הימים בהם ריצה עונש מאסר בגין עבירות אחרות, גם אם שהה בתקופה זו בתנאי מעצר בשל העבירות מושא דיוננו.

9.

נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.

בשולי הדברים אציין כי גזר דינו של בית משפט קמא משתרע על פני 38 עמודים, ודומני כי הדבר משקף עד כמה נעשתה מלאכת גזירת הדין מסורבלת בעקבות תיקון 113. מכל מקום, גם בהתחשב בחובת ההנמקה הכללית הנוהגת במשפטנו ובחובת ההנמקה המיוחדת הקבועה בסעיף 40יד לחוק העונשין, ראוי לשאוף לקצר בדברים ככל הניתן.