ע"פ 2373/07 פואד טרטיר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 23.10.06 הלכו המערער ואחד – מוסא סאפי, בעקבות המתלוננת, אזרחית סרי לנקה, שבתיק אשר נשאה עמה היו 2780 ש"ח, 400 דולר, דרכון ומסמכים. מוסא פנה אל המתלוננת ושאל אותה אודות כתובת מסוימת, ולפתע חטף את תיקה תוך שהוא דוחף אותה לעבר המדרגות עד שנפלה ונגרם לה שפשוף ברגל. מיד לאחר מכן נמלטו השניים מהמקום.

המערער הודה בעובדותיו של כתב-האישום, אולם טען כי לא ידע ולא צפה את האפשרות ששותפו ישתמש כנגד המתלוננת בכוח, ויסתפק בגניבת התיק בלבד. לפיכך, סבר בא-כוח המערער כי אין להרשיע את שולחו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום – שוד, אלא בגניבה בלבד.

את הטענה הזו דחה בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום גזר למערער 18 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, וכן הורה על הפעלתם של עונשי מאסר על-תנאי שעמדו נגדו, כך שהתוצאה הסופית היתה שהמערער נכלא ל-28 חודשים.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה בעבירת השוד, והוא מתבסס על אותן טענות אשר נטענו בפני בית המשפט המחוזי. בדחותו את השקפתו של בא-כוח המערער בסוגיית היסוד הנפשי לעבירה, תהה השופט המלומד של בית משפט קמא בזו הלשון (ראו עמ' 9 לפרוטוקול הדיון): "באיזו דרך ניתן להעלות על הדעת חשבו הנאשמים להוציא מהמתלוננת את רכושה, בשעת ערב מאוחרת, בחדר מדרגות אם לא באיומים או נקיטת אלימות פיזית? האם באמת ניתן להאמין כי הנאשם 2 [ המערער ] העלה על דעתו כי המתלוננת תיתן את רכושה ללא כל מאבק? הגרסה הטוענת כי חשב שהגיעו במטרה לגנוב בלבד אינה מתיישבת עם הראיות, עצם הכוונה לחטוף את התיק יש בה כשלעצמה מודעות לאפשרות של נקיטת אמצעי אלימות כנגד המתלוננת".

דבריו אלה של השופט המלומד מקובלים עלינו במלואם, ומכאן דעתנו כי הרשעת המערער בעבירת השוד, בדין יסודה.

הערעור נדחה.