ע"פ 2390/09 שאדי חואגה נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

המערער, שהינו אסיר, דקר בתאו בכלא בגדרו של אירוע אחד שני אסירים אחרים. האירוע אירע בחודש מאי 2007. המשיבה הגישה נגדו כתב אישום. לאחר שמיעת מרבית עדי התביעה הושג הסדר טיעון שהביא לתיקונו של כתב האישום. ההסדר לא כלל התייחסות לעונש. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ע' עיילבוני) הרשיע את המערער בעבירות הבאות: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. על המערער הושת מאסר לריצוי בפועל של 40 חודשים, במצטבר למאסר אותו ריצה. נוסף על כך הופעל בחופף מאסר מותנה של 10 חודשים. כמו כן הוטל מאסר מותנה בן 18 חודשים לשלוש שנים מיום השחרור, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע. הערעור מופנה נגד חומרת העונש ובין היתר על כך שהעונש שהושת יצטבר למאסר אותו מרצה המערער.

2.

מן החומר שהונח בפנינו עולה, כי על המערער לרצות מאסר כולל של למעלה מ-11 שנים. המאסר הנוכחי החל בשנת 2003. נטען בפנינו על ידי הסניגור המלומד, כי תקופה כה ארוכה של מאסר אינה מידתית, במיוחד לאור העובדה שמדובר בצעיר יליד שנת 1981 ומאחר שהמערער עבר שינוי מהותי בשנים האחרונות בין כתלי הכלא ולא עבר עבירה נוספת בשלוש השנים האחרונות.

3.

דעתנו היא, כי העונש שהושת אינו חורג מן המידה הראויה וכי לא קיימת עילה שתצדיק התערבות של ערכאת הערעור. המערער הינו אכן אדם צעיר, אך התדפיס מן המרשם הפלילי מגלה, כי הוא צבר לחובתו לא מעט הרשעות בחייו הקצרים. המערער הורשע בעבירות אלימות רבות, שהראשונה שבהן בוצעה עוד בשנת 1999, בהיותו בן 18 שנים. יתרה מזאת, אין זו הפעם הראשונה שהמערער מבצע עבירת אלימות בין כתלי הכלא. מכך עולה שעסקינן באדם אלים, שאין מנוס אלא לנקוט לגביו ביד קשה ולשימו בין כתלי הכלא למשך תקופה ארוכה.

4.

הסניגור המלומד טען, כאמור, כי בשלוש השנים האחרונות חל מהפך אצל המערער, וכל זאת שעה שהוא נמצא בין כתלי הכלא. כך הוא עבר קורסים שונים ורכש השכלה. הסניגור גם ציין, כי המערער יוצא לחופשות. אף אם יש ממש בטיעונים אלה של הסניגור, הרי אין בהם כדי להצדיק הקלה בעונש. העובדה שהמערער חזר וביצע לאורך שנים עבירות אלימות, כולל ביצוע של עבירות אלימות בבית האסורים, פועלת לחובתו. ניתן להניח, כי אם אומנם חל שינוי תודעתי אצל המערער וכי החליט לחזור למוטב, כי תבוא התחשבות בכך בבוא העת, כמובן יחד עם כל השיקולים הרלוונטיים הנוספים, בשעה שהרשות המוסמכת תחליט בעניינו של המערער.

5.

הערעור נדחה.