ע"פ 2399/01 סרגיי דיקרב נ. היועץ המשפטי לממשלה

המערער הורשע על פי הודאתו בהריגה ונדון ל15- שנות מאסר בפועל. כן הופעל מאסר על תנאי בן 8 חודשים במצטבר והוטל עליו מאסר על תנאי למשך שנתיים.

האירוע נשוא העבירה ארע במכון לווי בו עבד המערער כשומר, כאשר התפתח ויכוח בו התערב המערער. המנוח שהיה מעורב בויכוח נמלט מהמקום והמערער שהצטייד באולר באורך להב של 9 ס"מ רדף אחרי המנוח מרחק גדול, השיגו, נעץ את הלהב בחזהו וגרם למותו.

הסניגור המלומד טען להקלה בעונש הן מטעמים שבנסיבות האירוע והן מטעמים שבנסיבות אישיות, באשר המערער סייע למשטרה, הוא אסיר טעון הגנה ונורמת הענישה במקרים כאלה מלמדת על עונשים קלים יותר במקרים דומים.

אין אנו סבורים שיש מקום להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הראשונה. המעשה הוא חמור ביותר ונסיבותיו כפי שתוארו בכתב האישום בו הודה, נמצאות ברף הגבוה מבחינת חומרתה של העבירה.

הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בסכין בשל סיבות של מה בכך וקטילת אדם בעקבות זאת, מחייבת ענישה מרתיעה המבטאת את הוקעתו של המעשה ואת סלידתה של החברה מעבירות אלה, הנפוצות - למרבית הצער - במקומותינו.

העבירה בוצעה ב - 2/00 וזמן לא רב קודם לכן הורשע המערער בתקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות, כאשר המערער ואחר הכו מכות נמרצות את המתלונן שביקר במכון הלווי, בעזרת אלות וסכין וגרמו לו לאובדן הכרה לחבלות וחתכים. באותו מקרה נדון המערער למאסר על תנאי שהופעל בענייננו, אלא שהוא לא למד את הלקח והראה בכך כי זהו אורח התנהגותו. אורח התנהגות כזה יש לשרש בין היתר על ידי ענישה מחמירה וכואבת וכזה הוא העונש בענייננו.

הערעור נדחה.