ע"פ 241/04 יגאל גדליהו נ. עיריית חיפה

1.נשוא הפרשה הינו מה שמכנה המבקש "קירוי חורף" המותקן על גבי מסעדתו בחיפה. המשיבה הוציאה צו הריסה מינהלי כנגד הקירוי. המבקש הגיש לביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה בקשה לביטול הצו. ביום 11.12.03 דחה ביהמ"ש (השופטת א' קנטור) את הבקשה. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לביהמ"ש המחוזי ובתוך כך גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. ביום 26.12.03 דחה ביהמ"ש (השופט י' כהן) את הבקשה ומכאן בקשת רשות הערעור דנן.

2.בהחלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים מיום 11.12.03 נאמר כי המבקש "עשה דין לעצמו" ובנה קירוי חורף ללא קבלת אישור מראש וללא נקיטה באמצעים חוקיים. נאמר כי בכך יש משום המשך להתנהגותו בעניין צווי הריסה אחרים התלויים ועומדים כנגד הנכס. ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לתת יד לפעילות עקבית שכזו ועל כן דחה הוא את הבקשה לביטול צו ההריסה.

3.בפני ביהמ"ש המחוזי טען המבקש כי קירוי החורף - אשר אליו מכוון הצו – הינו קירוי המקובל בעסקו ובעסקים הסמוכים והדומים לו, מזה זמן רב. עוד נטען כי צו ההריסה אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת שכן הקירוי הוא מתכלה מכיוון שהוא מוסר ממילא בתום עונת הגשמים.

ביהמ"ש קמא סקר את ההליכים בעניין צווי ההריסה הנוספים אשר הוצאו בעבר כנגד המבקש. נאמר כי הדיון בעניינם של שני צווי הריסה אחרים (האחד כנגד הקירוי והאחר כנגד גג רעפים) אוחד ובדיון אשר נערך בעניינם (ביום 11.3.03) הצהיר המבקש כי הוא חוזר בו מטענותיו כנגד צווי ההריסה הללו כדי "למצות הליכי התכנון ולפעול על פי ועדות התכנון למיניהם ולהתאים כל בניה בשטח להחלטות הועדות בהקשר זה". ביהמ"ש נתן בהחלטתו דאז תוקף של החלטה להצהרתו זו של המבקש כי חזר בו מכל טענותיו. בקשתו של המבקש בוועדת התכנון נדחתה והצהרתו בפני ביהמ"ש לעניינם מקומיים ביום 15.4.03 היתה כי בהתאם להצהרתו הקודמת אכן הורדה הסככה. ביהמ"ש המחוזי ציין בשלב זה של סקירתו כי סביר שפעולת המבקש להסרת הסככה באה עם בוא האביב ועקב היעדר צורך נוסף בקירוי חורף. צו ההריסה אשר הוצא במקרה דנן, הוצא בעקבות פעולת המבקש להרכיב את הסככה לקראת חורף 2004.

ביהמ"ש בחן את התקיימות התנאים לעניין מתן עיכוב ביצוע וקבע שתי קביעות: ראשית, למבקש לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם לא תעוכב ההריסה שכן בסוף החורף הקירוי מוסר ממילא ואם יזכה המבקש בערעורו, יוכל הוא להרכיבה שנית כשיחפוץ. שנית, לעניין סיכויי קבלת הערעור, נאמר כי אלו קלושים. מוזכר כי המבקש חזר בו בעבר מטענות הדומות לטענות הנטענות כעת – הגם שאז הן נטענו לעניין צו הריסה שונה. בשל העובדה כי ביהמ"ש לא מצא טענות הטובות מאלה אשר מהן חזר בו המבקש, נקבע כי סיכויי הערעור קלושים.

4.בבקשת רשות הערעור שבפניי מועלות אותן הטענות אשר נטענו בפני הערכאות הקודמות, ואשר מחלקן חזר המבקש, כאמור לעיל. כך, טוען המבקש כי אי קבלת הבקשה תמנע את השבת המצב לקדמותו לאחר ההריסה. נאמר כי מעל הקירוי מונח גג רעפים אשר פירוקו יהיה כרוך בעלות גבוהה, כאשר הקירוי מוערך ב- 300 אלף ש"ח ונטען כי אין אפשרות לאחסנו. לעניין הטענות הללו הרי שביהמ"ש קמא ציין כי המבקש כבר פירק בעבר את הקירוי והרכיבו מחדש, וזאת בשל סיום החורף. בפניי טוען העורר כי הוא מתכנן להסיר את הקירוי עם תום החורף הנוכחי, שכן לטענתו קירוי שכזה הוא עונתי. מכאן הסתירה שבדברי המבקש. לא ניתן להעזר בטענה בדבר חוסר אפשרות להחזיר המצב לקדמותו כאשר הקירוי "שב לקדמותו" מדי חורף.

עוד נטען כי ביצוע ההריסה ייתר את ניסיונותיו של המבקש להשיג היתר לקירוי. לא ניתן לקבל טענה זאת, שכן לאחר שניסיונותיו הקודמים של המבקש להשיג היתר לא צלחו - הוסר הקירוי, אך הושב למקומו שוב עם בוא החורף. בכך מפגין המבקש - כדברי ביהמ"ש לעניינים מקומיים – התנהגות עקבית של בנייה ללא קבלת אישור ושלא כחוק.

5.בשל האמור לעיל, אין מקום להיעתר לבקשה, ולפיכך נדחית בקשת רשות הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי נשוא הבקשה.

6.בשולי הדברים: החלטה זו התעכבה בשל כך שבשתי החלטות נפרדות התבקש בא כח המשיבה להמציא את המסמכים שהיו אמורים להיות מצורפים לתגובתו. היום אחר הצהריים בעודי שוקדת (במקרה) על החלטה זו ואחרי שהמסמכים הומצאו, הודיעני בא כח המבקש כי בכוונת העירייה לבצע את הצו מחר. כשאי המצאת המסמכים הייתה בשל תקלה אצל בא כח המשיבה, לא היה מקום לבצע את הצו בלי להמתין להחלטה זו.