ע"פ 242/08 אלכסנדר חנין נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירות של קשירת לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. ביום ביצוע המעשים שוטט המערער יחד עם מרעיהו - שהיה נאשם נוסף בתיק – במרכז מסחרי בבאר-שבע. השניים הבחינו במתלונן, שהיה קטין באותה עת, והחליטו לשדוד אותו.

המערער דרש מן המתלונן לעצור והשניים דרשו ממנו את הטלפון הנייד שלו וכן ביקשו לראות את ארנקו. באותה עת הרים המערער את חולצתו והצביע בפני המתלונן על אקדח מצת שהיה מוסתר על גופו, ובעקבות האיום הזה מסר המתלונן לשניים את מכשיר הטלפון שלו. המערער ושותפו לא הניחו למתלונן לעזוב את המקום קודם שאיימו עליו במעשי אלימות קשים אם יתלונן נגדם.

בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש מאסר לתקופה של 36 חודשים לריצוי בפועל ובנוסף לכך הפעיל, באורח מצטבר, 24 חודשי מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו בגין עבירה קודמת. בית המשפט הסביר כי המערער מכור לסמים, ציין כי העבירות בהן הורשע חמורות מאוד, והדגיש שעונשי המאסר המותנים שהיו תלויים נגד המערער לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות.

הערעור מופנה כנגד העונש. לא היינו מתערבים בעונש אלמלא עובדה אחת. יאמר מיד כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור בנסיבות העניין, בהתחשב בחומרת העבירות, ובעבר הפלילי החמור של המערער. ראויה לציון גם העובדה כי ניתנו לו שתי הזדמנויות, קודם שנגזר דינו, לעבור טיפול של גמילה והוא בחר שלא לנצל הזדמנויות אלה. אלא שכאמור עומדת עובדה אחת לזכותו והיא נוגעת לעונש שנגזר על שותפו למעשה השוד וההדחה בחקירה. שותף זה, אף שעברו הפלילי חמור פחות, צירף לתיק בו הורשע כאמור תיקים נוספים בהם הודה בעבירה נוספת של שוד, בעבירות סמים ובעבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב. בית המשפט המחוזי נמנע מלגזור על השותף האחר עונש של מאסר לריצוי בפועל והסתפק בהטלת עונש של מאסר מותנה ובמתן צו מבחן למשך שנה. פער זה בין העונשים אינו מוצדק גם בהתחשב בשוני שבין עניינם של השניים. לפיכך החלטנו להתערב בעונשו של המערער ולקבוע כי עונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה באופן שמחציתו תצטבר לעונש שהוטל עליו בתיק הנוכחי, ואת המחצית האחרת ירצה באופן חופף לאותן עונש, כך שבסיכומו של דבר ירצה המערער 48 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. יתר הוראות פסק הדין של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינן.