ע"פ 2426/04 אלכסנדר בלוגולובסקי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום, בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, ושתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. עקב הרשעתו כאמור, גזר עליו בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו 15 שנות מאסר לריצוי בפועל. על גזר הדין הוגשו שני ערעורים, הן של המערער והן של המדינה.

ערעורו של המערער סב על חומרת העונש, ואילו המדינה טענה בפנינו כי העבירות שבהן הורשע המערער הן כה חמורות בנסיבותיהן, עד כי העונש שהושת עליו אינו מבטא את החומרה כראוי. המעשים אשר בביצועם הורשע המערער הם חמורים וקשה להגזים בתיאור החומרה באשר לתוצאותיהם. בשתי הזדמנויות שונות ארב המערער, שהיה אז צעיר כבן 20, לנשים שצעדו לתומן ברחוב כדי לשדוד את כספן. ב-23.9.03 בשעת הצהרים, הבחין המערער במתלוננת הראשונה צועדת ברחובה של עיר, כשבידה תיק אישי ושקית קניות, כדי לשדוד אותה נטל לבנת ריצוף כבדה מן הרחוב, עטף אותה בנייר עיתון, ובנצלו שעת כושר הגיח מאחוריה והלם בראשה באמצעות הלבנה וחטף את תיקה האישי. כתוצאה מהתקיפה נפגעה המתלוננת פגיעת ראש חמורה, נגרמו לה נזקים במוח, דימום תוך גולגולתי ושברים בגולגולת, היא עברה ניתוחים והיתה לנכה קשה הנזקקת לטיפול צמוד משך 24 שעות. מספר ימים לאחר מכן, ב-29.3.03 לפני הצהרים, עקב המערער אחר מתלוננת נוספת שעה שמשכה כסף מזומן מסניף הבנק. המערער חזר על אותה שיטת תקיפה, שוב נטל לבנת ריצוף, עטף אותה בניילון וכשהתקרבה המתלוננת לשביל הגישה לביתה מתחת לבנין, הגיח מאחוריה והלם בראשה באמצעות הלבנה, גנב את תיקה האישי וברח. גם למתלוננת זאת נגרמה פגיעת ראש חמורה, נזקים למוח ושברים בגולגולת והיא נותרה נכה קשה לכל ימי חייה.

משנעצר המערער הודה במעשים, הן במשטרה והן בבית המשפט, ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, בו נפרשה מסכת חייו הטרגית של המערער, נגזר עונשו כאמור. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על הנזק החמור שנגרם לקורבנותיו של המערער, תיאר את התוצאה הקשה והמזעזעת של מעשיו, וציין כי כל אחת מהנפגעות ובני משפחותיהן אומללו לתמיד. בהתייחסו לבקשת התביעה להטיל עונש המתקרב לעונש המירבי בשל כל אחת מן העבירות, ציין בית המשפט כי הפסיקה עד כה לא יישמה עונשים מירביים בגין עבירות מאותו סוג, וכי רואה הוא להתחשב בגילו הצעיר של המערער, בהעדר עבר פלילי, ובהודאתו המיידית באשמות. בהתאם לכך גזר עונש של 10 שנות מאסר בגין מעשה העבירה הראשון, ו-12 שנות מאסר בגין האירוע השני, כאשר מתוכם קבע כי 7 שנים יירוצו בחופף לעונש הראשון, ו-5 שנים יצטברו, כך שהעונש הכולל יעמוד על 15 שנים.

בערעור המדינה לפנינו עמד בא-כוח המדינה עו"ד ע' אופק על החומרה המזעזעת של מעשי המערער וציין בטיעוניו כי אכן נגזר על המערער עונש חמור, ואלמלא הנסיבות יוצאות הדופן לא היתה המדינה רואה לערער; עוד תיאר בא-כוח המדינה בפנינו את עוצמת הפגיעה בקורבנות העבירות, ואף הציג את הלבנה בה בוצעו מעשי התקיפה – לבנה כבדה – שכל אדם יכול לצפות כי השימוש בה ירוצץ את גולגולת הקרבן. קרבנות הפגיעה בפרשה זו היו נשים שעד לאותו אסון שפקד אותן היו פעילות ועצמאיות, והפכו לנשים סיעודיות, פגועות ראש הזקוקות להשגחה ועזרה צמודה בביצוע פעולות יומיות פשוטות ביותר.

שקלנו את האפשרות לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער. אין ספק כי עוצמת האלימות והאכזריות שהפעיל המערער כלפי קורבנותיו הינה יוצאת דופן. עם זאת, בסופה של התלבטות הגענו לידי מסקנה כי לא יהא זה מוצדק בנסיבות הענין להתערב בגזר הדין שהטיל בית המשפט קמא. אכן העונש הינו מן החמורים שהוטלו בעבירות שוד אלימות עד כה. המערער הוא צעיר, ללא עבר פלילי, שנסיבותיו האישיות קשות ביותר, הוא הגיע ארצה בשנת 2001 בגפו, כדי להצטרף לאביו החי בישראל, מספר חודשים לפני שביצע את מעשי העבירה, היה לדייר רחוב, חסר בית ואף התדרדר לסמים. שתי העבירות בוצעו באותם ימים בהם היה נתון בשפל המדרגה. הוא הודה, הן בחקירה והן בבית המשפט, ואף הביע חרטה על מעשיו. בית המשפט קמא ראה להתחשב בכל אלה, ואף ברמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, וסבר כי ניתן להתחשב בכל אלה, ולהימנע מגזירת העונש המירבי הקבוע בחוק.

נוכח תקופת המאסר הממושכת, בהתחשב בגילו הצעיר של המערער ובכך שהעונש נבחן עתה בפנינו כערכאת ערעור, לא ראינו מקום להחמיר בעונשו, אף כי יתכן שלוּ היינו בערכאה הגוזרת את הדין מלכתחילה, היינו מחמירים עמו יותר.

אשר על כן, אנו דוחים את שני הערעורים. העונש אשר הושת על המערער ישאר על כנו.