פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
2444/07
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המערער:
ולדימיר מיכאילוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בחיפה ב-ב"ש 1716/07 מיום 8.3.2007 שניתנה על ידי כב' השופטת ברכה
בר-זיו
תאריך הישיבה:
א' ניסן, תשס"ז
(20.3.2007)
בשם המערער:
עו"ד עבד ביתם
בשם המשיבה:
עו"ד עמית אופק
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן תשעה חודשים שהוטל על המערער בבית משפט השלום בקריות לאחר שהודה בעבירות של תקיפה ואיומים. לפי עובדות כתב האישום תקף המערער את בת זוגו לאחר שלא הסכימה לתת לו כסף ואיים עליה.
לאחר הודאתו, צירף המערער לתיק זה תיקים נוספים שעניינם עבירות החזקת סמים לשימוש עצמי. ביום 26.2.2007 נגזר דינו של המערער כאמור, בית משפט השלום סירב לבקשתו של המערער לעיכוב ביצוע ולפיכך החל המערער בריצוי עונשו. ב- 1.3.2007 הגיש המערער ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי. בצד הערעור ביקש המערער מבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע העונש עד לשמיעת ערעורו. בית המשפט דחה את בקשת המערער וקבע שהנסיבות אינן מצדיקות עיכוב ביצוע העונש, הן לאור עברו הפלילי והן לאור הכלל לפיו שלב גזר הדין אינו השלב המתאים להתחיל בהליכי גמילה מסמים. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.
המערער טוען כי בית המשפט המחוזי התעלם לחלוטין מן העובדה שתקופת המאסר שהוטלה על המערער קצרה ומכך שסיכויי ערעורו טובים. לעניין זה מתבסס המערער על תסקיר שירות המבחן שניתן במהלך ההליך בבית משפט השלום ובו הומלץ על הטלת צו מבחן במהלכו תפוקח גמילתו של המערער מסמים ועונש של עבודות שירות למען הציבור ללא עונש מאסר בפועל. עוד טוען המערער כי הוא אינו מסוכן וכי הקפיד להתייצב לכל הדיונים בעניינו ושיתף פעולה הן עם בית המשפט והן עם שירות המבחן. המערער אף טוען כי אי עיכוב ביצוע העונש יסכל את ניסיונות הגמילה בהם החל ויפגע בשיקומו.
המדינה מתנגדת לבקשה. היא מציינת שמדובר בעבירות של אלימות במשפחה וכי אין זו פעם ראשונה בה הורשע המבקש בעבירות מסוג זה.
שקלתי את טענות הצדדים ועמדתי היא שאין להיעתר לבקשה. הדיון בערעור, כך נמסר לי בדיון על פה, קבוע ל-10.5.2007. ההרשעה היא על יסוד הודיה. נוכח אלימותו של המבקש אין זה נכון לשחררו עתה לטיפול גמילה, כבקשתו, וטענותיו בעניין זה שמורות לו.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, א' ניסן, תשס"ז (20.3.2007).
ש
ו פ ט ת