ע"פ 2452/03 עלאא אלסעיד נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בעבירות של הצתה, גניבת רכב ונהיגה ללא רשיון וללא ביטוח. המבקש פרץ לרכב פרטי, נהג בו, ובסופו של יום גם הצית אותו. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 30 חודשים וכן מאסר מותנה. בית המשפט גם פסל אותו מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך שנתיים מתום ריצוי מאסרו. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט העליון והערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד. הוא סבור כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המבקש, לגילו, לעברו הנקי ולהמלצת שירות המבחן להסתפק בעונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות. היום הוא מבקש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק דין בערעורו.

המדינה מתנגדת לבקשה בין השאר משום שהערעור מופנה כנגד העונש בלבד, בשל משך תקופת המאסר וכן לאור פרטים המצויים בתסקיר שירות המבחן המעידים על אישיותו של המבקש. עיינתי בתזכיר שירות המבחן, במיוחד בתזכיר המשלים, ואכן התזכיר מצביע על קווים עברייניים שבמבקש. עם זאת, מובע בתזכיר חשש כי שליחתו של המבקש לבית האסורים ממש תחזק דווקא קווים אלה שבאישיותו.

עם הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי נידונה שאלת מעצרו של המבקש עד תום משפטו, ועל פי חלופה שהוצעה בבקשת המדינה עצמה שוחרר המבקש לבית דודו הרחוק ממקום מגוריו וממקום הפשע, ונקבעו ערבויות להבטחת התייצבותו למשפט. מסתבר כי עד כה תנאי השחרור קויימו והמבקש לא נסתבך שוב בפלילים. המבקש נכון גם להמשיך ולקיים את ההגבלות שהיו מוטלות עליו קודם לפסק הדין, כמו גם הגבלה נוספת לפיה ייאסר עליו לצאת מבית דודו החוצה.

בנסיבות אלה, ולא בלי היסוסים, החלטתי להיעתר לבקשה ובלבד שלתנאי השחרור תתווסף ההוראה כאמור האוסרת על המשיב לצאת מביתו של הערב. כיוון שכך, תעשה המזכירות לקביעת מועד מוקדם ככל האפשר לשמיעת הערעור על גזר הדין.