ע"פ 2460/11 אריאל שער נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה (השופטת ו' מרוז ) מיום 23.3.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 51781-05-10.

נגד המערער הוגש ביום 31.5.2010 כתב אישום בעבירות חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירות בנשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 22.5.2010 - ובעקבות קטטה שבה היו מעורבים המתלונן המערער וחברים נוספים של השניים - הגיע המערער לביתו של המתלונן, וירה לעבר רגליו 6 יריות אקדח שגרמו למתלונן חבלות בשתי רגליו.

ביום 2.9.2010 כפר המערער בהאשמות המיוחסות לו ולאחר ניסיון גישור שלא צלח הוחל בשמיעת ההוכחות. קו ההגנה המרכזי בו נקטה באת-כוחו של המערער היה, ועודנו, הטענה כי שמו של המערער הושם בפיו של המתלונן על ידי גורמי החקירה, וכי אין ראיות מהותיות הקושרות את המערער לאירוע. ביום 3.3.2011 התנהל דיון הוכחות בתיק, במהלכו העיד מטעם התביעה אחד מחוקרי המשטרה המעורבים בחקירת האירוע נשוא כתב האישום. מפרוטוקול הדיון עולה, כי באת-כוחו של המערער הוזהרה פעמים מספר על ידי בית המשפט באשר לאופן פנייתה אל העד, ואופן התנהלותה בבית המשפט באופן כללי. בסופו של יום, בטרם יקבע את מועדי הדיונים הבאים, התייחס בית המשפט בהחלטה להתנהגות באת-כוחו של המערער והבהיר כי כל אימת שתוסיף לנהוג באופן בו נהגה יופסקו הדיונים בתיק לאלתר. בית המשפט הוסיף כי ככל שההליכים בתיק יתארכו בשל התנהגות זו, לא תקום למערער עילה לטעון כנגד התנאים המגבילים שבהם הוא שרוי זמן ארוך יתר על המידה.

ביום 15.3.2011 הגישה באת-כוחו של המערער בקשת פסילת שופט (להלן: בקשת הפסלות ), וביום 23.3.2011 נערך דיון בבקשה. בבקשה העלתה באת כוחו של המערער טענות מטענות שונות, אך בעת הדיון ביקשה למקד את טענותיה בשתיים: האחת, התבטאות בית המשפט באשר למקור המידע הנוגע לשמו של המערער בחקירה, כאשר העירה השופטת שיכול להיות שהיו מידעים מודיעיניים, הערה שלטענת הסנגורית פגעה יכולתה לחקור את העד ולבסס את קו הגנתה; והשניה יחסו של בית המשפט אליה, באופן הפוגע במערער ומעיד על התגבשות משוא פנים. לטענתה, אין ביכולתה להתחייב כי תימנע מהתנהגות מסויימת בעתיד, ו"איום" בית המשפט באשר להפסקת הדיונים מעיד על נכונותו לפגוע בעד ומפריע ליכולתה לסייע ללקוחהּ.

התביעה הביעה את התנגדותה לבקשת הפסלות, וטענה, כי התנהלות בית המשפט אינה מקימה חשש למשוא פנים. באשר לטענת יחסו של בית המשפט לסנגורית נטען, כי אינה נכונה עובדתית, משום שבית המשפט מאפשר לסנגורית ניהול חקירות ארוכות, והתערבותו מינימלית בלבד. מעבר לכך הבהירה התביעה כי אין בטענה של יחס פסול לעורך דין כדי להקים עילה לפסילת השופט. באשר לטענת דבריו של בית המשפט הנוגעים למידע המודיעיני המצוי בידי גורמי החקירה, הרי שאין, לטענת התביעה, זכר לדברים אלה בפרוטוקול, ומעבר לכך, אין בציון קיומו של מידע מודיעיני כדי לחשוף את המידע עצמו.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מנומקת שקיבל במעמד הצדדים (להלן: החלטת הפסלות ). צוין בהחלטה כי הערת בית המשפט באשר לקיומו של מידע מודיעיני נאמרה בעלמא כהערת ביניים, שאין בה ולא כלום, וממילא משלא נחשף כלל מידע מודיעיני כזה, הרי שאין לו משקל ראייתי. באשר ליחסו לסנגורית הבהיר בית המשפט כי הערותיו לגבי התנהלותה של הסנגורית בבית המשפט נועדו לדאוג לקיום הדיון באורח תקין, ביעילות, ותוך שמירה על כללי דיון מקובלים. בית המשפט הטעים כי אין זו לדעתו דרישה מופרזת מעורכי הדין המופיעים באולם לנהוג על פי הכללים המקובלים, בנימוס ובכבוד הדדי. לבסוף הבהיר בית המשפט כי לא התגבשה אצלו כלל דעה קדומה או משוא פנים ביחס למערער, והצר על כך שהדרישה לשמירה על הסדר הובילה להגשת בקשת הפסלות.

על החלטה זו הוגש ביום 29.3.2011 הערעור שבפניי. באת-כוח המערער התמקדה בכתב הערעור בטענה, כי בית המשפט קמא הוסיף מיוזמתו ראיות המרחיבות את טיעון התביעה, וסייע לתביעה "לכוון את תשובות העד". לטענת באת כוח המערער, בית המשפט סירב לבקשתה להכניס לפרוטוקול את אמרתו זו, הנוגעת לקיומו של מידע מודיעיני שהצדיק את העלאת שם המערער בפני המתלונן, וכן לא נרשמה בפרוטוקול תשובתו של העד, שחזר, לטענת באת כוח המערער, על אמרת בית המשפט. בנוסף חוזרת באת כוח המערער על טענותיה באשר לדברי בית המשפט כלפיה, שפגעו, כך לטענתה, במערער. זאת במיוחד ביחס לאזהרתו של בית המשפט ביחס להתמשכות ההליכים בגין התנהלות הסנגורית.

לאחר עיון בנימוקי הערעור ובמכלול החומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בנוגע להערות בית המשפט לסנגורית, הרי שההלכה קובעת, כי בית המשפט הוא האמון על ניהול הדיון, ובמסגרת זו ביכולתו להעיר לעורכי הדין על התנהלותם ולהקפיד כי ישמרו על התנהגות נאותה. כבר נקבע בעבר, ואף בנוגע להתבטאויות ביקורתיות חמורות יותר, כי הערת ביקורת לפרקליט איננה סימן

למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין המצויה בידיו של שופט

מקצועי (ראו ע"א 3567/10 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 16.8.2010), ו-ע"א 6225/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 29.06.2008)). במקרה שלפנינו אף הבהיר בית המשפט בהחלטת הפסלות כי אין מדובר ביחס עוין לסנגורית, ואף החמיא לה על התנהלותה המקצועית, ומשכך אין עולה חשש כי יחסו לבאת-כוחו של המערער תשפיע על החלטתו הסופית בעניינו של המערער עצמו.

בנוגע להערתו של בית המשפט ביחס למידע המודיעיני, בהמשך לשאלותיה של הסנגורית, הרי שבית המשפט הבהיר כי מדובר היה בהערת ביניים שאין בה ולא כלום ונאמרה בהמשך לשהתרחש באולם הדיונים. טענות הקיימות למערער ביחס לערכה של העדות לאחר דברי בית המשפט, המתייחסת למשקל הראיות בתיק, אינן מקימות עילת פסלות.

אשר על כן, הערעור נדחה.