ע"פ 2476/01 עלי זועבי נ. מדינת ישראל

המערער נמצא אשם בבית המשפט המחוזי בנצרת בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ובעבירה של תקיפה. בית המשפט מצא כי המערער תקף את המתלונן, קטין יליד שנת 1983, בשל שחשד בו כי היכה את בנו הצעיר. המערער, כך נקבע בפסק-הדין, התנפל על המתלונן, סטר לו, ולאחר מכן שלף נשק חד ודקר את המתלונן בפניו ובחלקים שונים בגופו. כתוצאה מן הדקירה, נוצרו חתכים בגופו של המתלונן - בלחיו, בצד השמאלי של בית החזה ובצידי הבטן. בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לתקופה של שלוש שנים, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

הערעור מכוון הן כלפי ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. המערער סבור כי לא היה מקום לאמץ את גרסת המתלונן, באשר למעשים שנדונו בבית המשפט קמא. ראוי היה, לדעתו, להעדיף עליה את עדות בנו הקטין של המערער, שהעיד על עצמו כי הוא אשר גרם לחתכים בגופו של המתלונן, כשהוא עושה שימוש בשבר זכוכית, וזאת משראה את אביו, המערער, נופל ארצה וביקש לחלצו מידי המתלונן, שתקף אותו. עוד סבור המערער כי עדותו של המתלונן בבית המשפט ובמשטרה היתה מלאה סתירות, כי אינה מתיישבת עם דברים שאמרו עדים אחרים במשפט.

לא מצאנו ממש בערעור ככל שהוא מופנה כנגד ההרשעה. בית המשפט המחוזי בחן בקפדנות רבה את הראיות שבאו בפניו, ומצא כי ראוי לסמוך על תיאורו של המתלונן בכל הנוגע למפגש האלים בינו לבין המערער. בית המשפט הדגיש כי לא נותר ספק בליבו כי המערער הוא שדקר את המתלונן, ולא בנו הקטין. גם הגירסה כאילו היו שני שלבים במעשה התקיפה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, ובדין. עד ראיה שהיה במקום המעשה אינו מאשר בעדותו את הגירסה שהעלו המערער ובני משפחתו, כאילו בוצע מעשה הדקירה לאחר שהמערער הופל ארצה ובנו הקטין נחלץ לעזרתו. המערער לא הצביע על כל טעם ועילה להתערב במסקנות העובדתיות שנקבעו על-ידי בית המשפט, והתוצאה היא שדין הערעור, ככל שהוא מופנה כלפי התוצאה, להידחות.

אשר לעונש, מבקש המערער להביא בחשבון גזר הדין את העובדה, שקצין המבחן המליץ בעניינו שלא להשית עליו עונש של מאסר בפועל, את העובדה שאין לו כמעט הרשעות קודמות, ושהוא סובל מחוליים רבים.

בית המשפט המחוזי כבר הביא את כל אלה בחשבון העונש, ואף את העובדה שעל המערער נאסר לצאת מפתח ביתו עד תום משפטו, ואף אנו לא מצאנו מקום להקל עוד עם המערער. המדובר בעבירות חמורות הנגועות באלימות קשה. המערער בחר לתקוף קטין גם באמצעות נשק חד, והסב לו חבלות קשות בגופו עד שנזקק לטיפול כירורגי בבית החולים. התנהגות מן הסוג הזה יש לעקור משורש, ואף בנסיבות המקרה הזה אין לומר כלל וכלל כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מעבר לראוי.

התוצאה היא שהערעור נדחה על כל חלקיו.