ע"פ 2491/19 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון במעשים מגונים בקטינה, בתה של בת זוגו, מאז היותה בת עשר וחצי ולאורך שנים – עבירות לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ריבוי עבירות) (להלן: חוק העונשין ); מעשה מגונה בקטינה בידי בן משפחה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) + סעיף 351(ג)(1) לחוק (ריבוי עבירות), ומעשה מגונה בקטינה בידי בן משפחה, לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק (ריבוי עבירות).

בגין כך הושת על המערער, בין היתר, עונש מאסר בפועל של שש שנים ופיצוי בסך 120,000 ₪ למתלוננת.

2.

על כך נסב הערעור שבפנינו, בו הלין המערער על חומרת העונש וביקש להעמידו על 4 שנים, מאחר שהמתחם הראוי לשיטתו הוא בין 4-3 עד 8-7 שנים. המערער טען כי יש לזקוף לזכותו, בין היתר, את הודאתו ואת השתלבותו בטיפול יעודי-פרטי, על חשבונו, וההליך השיקומי שבו החל ובו הוא מתמיד. כן ציין ב"כ המערער את התקופה בה שהה המערער במעצר בית ואת נסיבותיו האישיות של המערער.

3.

נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בערעור.

ככלל, נקודת המוצא היא שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בחומרת העונש אלא במקרים חריגים, ולא זה המקרה שבפנינו.

המעשים המגוונים המיוחסים למערער, שאיננו רואים לפרטם, הם ברף הגבוה, כך שהעונש שהושת על המערער בוודאי שאינו חורג מרף הענישה הנוהג, ואף ניתן לומר כי העונש שהושת עליו הוא מתון בנסיבות העניין.

4.

ולבסוף, לא ניתן שלא להזכיר את הנזק שנגרם למתלוננת.

עיינו בתסקיר הנפגעת לגבי המתלוננת, ובמכתב המתלוננת שהוגש לנו, ושמענו את דבריה הנרגשים של אם המתלוננת. הדברים מדברים בעד עצמם ואיננו רואים להוסיף. בנסיבות אלה ונוכח הנזק שנגרם למתלוננת, בוודאי שאין מקום להפחתת הפיצוי.

5.

סוף דבר, שהערעור נדחה על כל חלקיו.