ע"פ 2500/10חאלד חפאידה נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא א' שיף והשופטות ח' הורוביץ וצ' קינן) מיום 10.2.10 בתיק תפ"ח 10988-03-09, בגדרו הושתו 24 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ₪.

רקע והליכים קודמים

ב.

המערער, יליד 1963, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977; תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק; וגניבה, לפי סעיפים 383 ו- 384 לחוק.

ג.

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, ב-3.11.06, סמוך לשעה 23:30, הגיע לביתה של המתלוננת, אותה הכיר היכרות שטחית מוקדמת. המערער דיבר עם המתלוננת ולפתע החל לצעוק עליה. המתלוננת ביקשה כי יעזוב את ביתה, המערער עשה כן, אך שב על עקביו מיד. בהמשך דחף המערער את המתלוננת אל עבר הקיר וקילל אותה, המתלוננת ניסתה להרגיעו ואולם הוא דרש כי תתפשט מבגדיה. המתלוננת הסירה את חולצתה והמערער נגע בגופה. משנכנס המערער לשירותים יצרה המתלוננת קשר עם המשטרה באמצעות הטלפון הנייד שברשותה; בתגובה חטף המערער את המכשיר, היכה בו את המתלוננת, ונמלט מהדירה כשהמכשיר ברשותו.

ד.

ביום 22.2.10 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ציין, כי נלקחו בחשבון השיקולים לקולה, ובהם הודאת המערער במיוחס לו, הגם שזו באה רק לאחר העדת המתלוננת; היות המעשים ברף הנמוך של העבירות; מצבו המשפחתי הקשה של המערער; הבעת הצער על מעשהו; והיותו שרוי בגילופין בעת ביצוע המעשה (אם כי צוין שבהקשר זה למערער עבר של אלימות המעיד, כי לא ניתן ליחס את התנהגותו רק לכך). מנגד צוין לחומרה עברו הפלילי העשיר, שכלל, בין היתר , שבע הרשעות בעבירות אלימות, בהן תקיפת בת זוג, וחבלה בהיותו מזוין; נסיבות ביצוע המעשה; וכן הצורך להוקיע את המעשים ולהרתיע. הושת העונש כאמור.

הערעור

ה.

בערעור נטען, כי המערער מנהל כיום אורח חיים נורמטיבי, וכי חרף עברו הפלילי הצליח לשקם את חייו ולחיות באופן חיובי. נטען, כי לחובתו עבירה אחת בלבד בתחום המין, משנת 2006, שנעברה עת היה שרוי בגילופין. עוד נטען, כי בתיק היו קשיים ראייתיים, וחרף זאת הודה המערער בכתב האישום המתוקן, קיבל אחריות על מעשיו והביע חרטה. נאמר גם, כי בהיות העבירה ברף הנמוך חרגה הענישה מהמקובל בכגון דא. לבסוף נטען, כי לא נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות הקשות של המערער.

הדיון בפנינו

ו.

בדיון טען בא כוח המערער, עו"ד עראף, בנוסף לאמור, כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל כראוי לקושי הראייתי שהיה בתיק, ולכך שהודאת המערער חסכה את הצורך להתמודד עימו. נטען, כי לא ניתן משקל הולם גם לשיהוי בהגשת כתב האישום. נטען, כי אף המערער מבין את חומרת מעשיו ואת הצורך בענישה, אך עם זאת העונש שהושת חריף מדי. מנגד טענה באת כוח המדינה, עו"ד קדוש, כי כתב האישום המתוקן מגלה אירוע אלים של תקיפה מינית, וכי השיהוי נבע מקושי לאתר את המערער; ולאחר שכתב האישום הוגש מחדש, אף לא התייצב המערער לחלק מהדיונים.

הכרעה

ז.

לא נוכל להיעתר לערעור. אין צורך להכביר מלים על שפלות העבירה, ועל הפגיעה בקרבן, שבנוסף לאימה שבנסיבות, הושפל כבודה כאדם והיא הוכתה. מה שמטה את הכף כנגד התערבות בגזר הדין קמא הוא בראש וראשונה עברו הפלילי המכביד בהחלט של המערער, שראשיתו לפני מחצית יובל שנים, ובו שמונה הרשעות בבתי המשפט לפני הפרשה הנוכחית. הרשעות אלה היו

בעבירות אלימות כפי שמנה בית המשפט קמא – ובאופן בולט, במקרים רבים תקיפת בן זוג – וכן בעבירות רכוש ואיומים, וגררו תקופות מאסר. קשה להלום את טענת השיקום לעת הזאת, גם אם כמובן לעולם לא ננעלו דלתי תשובה לעתיד; לפנינו מי שב-8.3.07 נגזר דינו לשלושים חודשי מאסר בפועל, והסתבך זמן לא רב לאחר שחרורו בעבירות הנוכחיות. במקרה כזה – סבורנו – אין מנוס ממתן בכורה בענישה הן לחומרת העבירה והן לגמול. על כן איננו נעתרים לערעור.