ע"פ 2512/11 עבד אל רחים עבאסי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 15.3.10 פרצו הפרות סדר בכפר סילואן, שכללו יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, ובעובדותיו הודה המערער, נטען כי באותו יום, בשעת לילה, הוא חבר לאחרים שאחד מהם זרק בקבוק תבערה לעבר רכבם של מתיישבים יהודיים שלווה בג'יפ של משמר הגבול. כמו כן ידה המערער באותו יום ובמספר מועדים נוספים אבנים לעבר שוטרים. בתאריך 2.5.10 היה המערער שותף לקשר נוסף לפגוע בג'יפ בו נסעו מאבטחים. הקושרים שפכו שמן על הכביש בו היה הג'יפ אמור לעבור, ומשהגיע לשם והחליק, הם החלו ליידות לעברו אבנים ובקבוקי תבערה.

כאמור, הודה המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של קשירת קשר, ניסיון הצתה, התפרעות, ייצור נשק, תקיפה וניסיון לתקיפה הגורמת חבלה חמורה וניסיון לתקוף שוטרים. על כל אלה נדון המערער ל-28 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והופעל, במצטבר, מאסר על תנאי בן 10 חודשים שעמד נגדו.

המערער, הסבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, מבקש כי נקל בעונשו ולהלן טעמיו: הוא היה בין הראשונים שנעצרו על ידי המשטרה, הודה ושיתף פעולה עם חוקריו; חלקו היה מינורי; מעורב אחר בפרשה עליה נקרא לתת את הדין נדון ל-12 חודשי מאסר; לבסוף, נטען כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת.

המערער היה מעורב בשני אירועים של הפרת סדר, כאשר בפעם האחת הוא ידה אבנים, ובמקרה האחר הוא ארב ביחד עם אחרים לרכב אבטחה מתוך כוונה לפגוע בנוסעיו. יתרה מכך, למערער שתי הרשעות קודמות מאותו תחום, ומעל לראשו ריחף מאסר מותנה, וחרף זאת הוא לא נרתע מלשוב לסורו. אכן, מעשיו של המערער לא גרמו בפועל לנזק של ממש, אולם פוטנציאל הסיכון הגלום בהם היה רב. בנסיבות אלו, ונוכח עברינותו הנמשכת לא מצאנו מקום ללכת לקראת המערער, ומדעתנו לא שינינו גם נוכח העונשים שהושתו על מעורבים אחרים באותה פרשה.

אי-לכך, הערעור נדחה.