ע"פ 2517/98 חמד קיס נ. מדינת ישראל

ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 16/96), לפיו הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עשיית עסקה בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בידוי ראיות ומסירת ידיעות כוזבות; וזאת - בשל כך שגרם באמצעות אחר (להלן: ה"שלוח") להטמנת כ- 19 גרם הירואין במחצבה של יריב עסקי ולמסירת הודעה כוזבת למשטרה על דבר החזקת ההרואין על ידי היריב במחצבתו.

בגין הרשעתו בעבירות האמורות נדון המערער לארבע וחצי שנים מאסר, שמתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

הערעור מכוון כנגד חומרת העונש ובמיוחד כנגד משך תקופת המאסר לריצוי בפועל.

שתי טענות בפיו של ב"כ המערער: האחת - כי העונש שנגזר על מרשו - ובמיוחד תקופת המאסר לריצוי בפועל - אינו עומד ביחס נאות לעונש שנגזר על - ה"אחר" - שלוחו של המערער - שנדון אף הוא לארבע וחצי שנים מאסר, מתוכן שנתיים על תנאי, אף שהוא זה שעשה בפועל את עיקרי הדברים; והשניה - כי בית המשפט לא ייחס משקל נאות לקולה לנסיבותיו האישיות של המערער ולעובדה כי מעשים מסוג זה אינם נפוצים ואין מקום על כן להטלת עונש מרתיע בגינם.

לא נוכל להיעתר לסניגור. המערער היה השולח והרוח החייה בפרשה כולה והוא שעתיד היה להינות מפריה; ובשל כך מן הדין הוא, שעונשו לפחות לא יפול מעונשו של שלוחו. לנוכח עברו המכביד של השלוח, ראה בית המשפט להחמיר עמו במידת מה; אך למעשה נגזר על השניים עונש שווה ובכך הקל בית המשפט עם המערער.

בית המשפט המחוזי לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער; ולנוכח חומרת העבירות שבהן הורשע - אף שאלו אינן נפוצות כפי שטוען הסניגור - לא מצאנו מקום להקלה בעונש שנגזר עליו, שהוא כשלעצמו אינו עונש חמור.

הערעור נדחה.