ע"פ 252/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז, יוחסו למערער עבירות של מעשי סדום ומעשים מגונים אותם ביצע בשלושה אחים, קטינים. נטען, כי אלה האחרונים נהגו לפקוד ישיבה בה התגורר המערער, והוא היה אמור להרביץ בהם תורה. באחד מביקוריו של אחד הקטינים (להלן: א') בשנת 2008, מצץ המערער את איבר מינו, ולאחר מכן ביצע בו מעשה סדום תוך שהוא מחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלו. על מעשים דומים חזר המערער במספר רב של הזדמנויות. באחד המקרים הגיע א' עם אחיו (להלן: ב'), וגם זה מצא את עצמו קורבן למעשה סדום. בסוף שנת 2008 הגיע האח השלישי (להלן: ג') לישיבה, והמערער מצץ את איבר מיני ולאחר מכן החדירו לפי הטבעת שלו (של המערער). עוד נטען, כי בהזדמנות נוספת ביצע המערער מעשה מגונה בקטין זה וכן בקטין ב'.

המערער הודה בכל אלה, ולאחר שהורשע בעבירות שיוחסו לו, דן אותו בית המשפט המחוזי ל-13 שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחד משלושת הקטינים בהם פגע בסכום של 10,000 ש"ח.

המערער משיג בפנינו על חומרת העונש תוך שהוא מדגיש את אלה: כל הגורמים הפסיכיאטריים שבדקו אותו מצאו כי הוא לוקה במחלת נפש; המומחה מטעם ההגנה אף הביע את הדעה כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, אולם בעניין זה הוכרעה הכף לטובת חוות הדעת מטעם המשיבה; אותו מצב נפשי של המערער גורם לו שלא לגלות אמפתיה לקורבנות, והוא גם הסיבה לכך שהוא נמנע מליטול טיפול תרופתי שהיה עשוי להפחית את מסוכנותו. עוד הופנינו לנסיבות חייו הקשות של המערער ולהודייתו בעובדות שחסכה את העדתם של הקטינים, ועל רקע כל אלה הובעה הדעה כי העונש נוטה לחומרה יתרה.

השקפה זו אין בידינו לקבל. אכן, המערער אובחן כחולה נפש, אולם נמצא כי הוא נושא באחריות פלילית וכשיר לעמוד לדיון. המעשים אותם ביצע קשים הם מאין כמותם, והם מהווים ראייה למסוכנותו הרבה. הפן האחר של הפרשה הוא כמובן הנזק הנורא שגרם המערער לקורבנותיו הקטינים, שבעת ביצועם של המעשים היו בני 9 עד 14 שנים בלבד. אלה האחרונים בטרם בגרו ועמדו על דעתם, מצאו את עצמם קורבן לסטייתו של אדם בוגר בו נתנו אמון, תוך שהוא עושה בגופם ככל העולה על רוחו. מעשים מסוג זה מותירים בנפשו של הקטין צלקות שספק אם אי-פעם יימצא להן מזור, ועל כן העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי הנו הולם וראוי, ואין מקום לשנות ממנו.

הערעור נדחה.