ע"פ 2525/10 חאלד פריחאת נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, תושב הרשות הפלסטינית, שהה בתחילת חודש יוני 2009 בישראל שלא כדין. עובר ליום 5.6.09 הוא קשר עם שניים אחרים לבצע שוד בנצרת, ובמהלך ביצוע זממם הם פרצו לדירה בשעת לילה מאוחרת (03:30). אותה שעה נמו בני הבית את שנתם, ובהגיעו לחדר השינה חסם המערער את פיה של האשה, בעוד ששותפיו מנסים לעשות זאת לבעל. זה האחרון פרץ בצעקות ובעקבות כך הלם המערער בראשו עם אקדח-דמה שהחזיק בידו. לשמע הצעקות הגיעו לחדר שלושת ילדיהם של בני-הזוג, ומשביקשה הבת לסייע לאביה, הניף המערער לעברה סכין ופצע אותה באצבעותיה. בסופו של דבר לא הצליחו המערער ושותפיו לבצע את השוד, והוא נלכד על ידי דיירי הבית, בעוד שחבריו הצליחו להסתלק מהמקום.

2.

המערער הודה בכל אלה בגדרו של הסכם טיעון, ובעקבות כך הורשע בעבירה של קשירת קשר לבצע פשע, ניסיון שוד, התפרצות, פציעה בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי חוקית בישראל. בהמשך, ומכוח הסכם הטיעון, עתרה המשיבה לדון אותו ל-5 שנות מאסר, להפעיל מאסר מותנה שעמד נגדו, מחציתו במצטבר, וכן לגזור לו מאסר על-תנאי, קנס ולחייבו לשלם פיצוי. הסנגור ביקש מבית המשפט להסתפק בתקופת מעצרו של המערער עד למתן גזר-הדין. בסופו של יום החליט בית המשפט המחוזי לדון את המערער ל-5 שנות מאסר, והורה על הפעלה של מאסר מותנה בן 18 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר. כמו כן, נגזרו למערער שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את נפגעי העבירות בסכום של 10,000 ש"ח.

3.

בערעור שבפנינו משיג המערער על גזר-הדין, ואלה טעמיו: בית המשפט קמא נמנע מלנכות מתקופת המאסר את תקופת מעצרו; לא ניתן משקל הולם לשיקולים לקולא, וביניהם, הודאת המערער והחיסכון בזמן שפוטי; לא ניתן משקל ראוי למצבו הכלכלי של המערער שעה שחויב לשלם קנס ופיצוי.

4.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער ששהה בישראל שלא כחוק, פרץ עם אחרים לדירה שם הפתיעו את דייריה הישנים. זהו מסוג האירועים שמותירים את רישומם על הקורבנות במשך זמן רב, והואיל ועבירות מסוג זה נפוצות במקומותינו, נכון נהג בית המשפט קמא כאשר נעתר לעתירת המשיבה במלואה. עם זאת, נכון היה לזקוף לזכות המערער את ימי מעצרו, ומשהדבר לא נעשה בערכאה הדיונית, אנו מורים כך בערכאתנו. לא ראינו מקום לשנות מהקנס והפיצוי בו חויב המערער.