בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2536/05
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת ס' ג'ובראן
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערער:
יוסף חסארמה
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 30/01/2005 בתיק פ 299/02 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן
תאריך הישיבה:
ט"ז בתמוז התשס"ו
(12.07.06)
בשם המערער:
עו"ד ב' פלאח
בשם המשיבה:
עו"ד א' וינשל
פסק דין
השופטת ד' ברלינר:
1.ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה בו הורשע המערער בשני אישומים שעניינם עבירות סמים. באישום הראשון הורשע בעבירה של סחר בסם מסוכן, כאשר הסם שמדובר בו הוא הרואין במשקל של 70 גרם וכן החזקת סם מסוכן. באישום השני הורשע המערער בקשירת קשר לבצע פשע (סחר בסם מסוכן). כמות הסם שמדובר בה באישום זה, הינה חצי ק"ג הרואין שתמורתה היה אמור המערער לקבל סך 47,500 ש"ח. על המערער הוטלו שש שנות מאסר מתוכם ארבע שנים בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד פסק הדין על שני חלקיו – הכרעת הדין וגזר הדין.
2.העד המרכזי בשני האישומים היה סוכן שהופעל על-ידי המשטרה (להלן – הסוכן ). הסוכן נעזר במתווך שאף הוא במהותו סוכן שהופעל על-ידי המשטרה (להלן - המתווך ). המתווך קישר בין הסוכן לבין קצין בדרגת רב-סרן (להלן –
הקצין ). בין הקצין לסוכן נקשרה עסקת הסמים המתוארת באישום הראשון. הסוכן העיד כי המערער היה נוכח במהלך המשא ומתן שהסתיים בהעברת הסם לידיו של הסוכן. המערער, כך על-פי הנטען נטל חלק בעשיית העסקה, הקצין התייעץ בו לפני שסיכם את המחיר שאותו הסכים לשלם תמורת הסם. לא זו בלבד אלא שהמערער היה זה שהעביר את הסם פיזית לידיו של הסוכן.
3.באשר לאישום השני, גם כאן העיד הסוכן על מעורבותו המאסיבית של המערער. העסקה נעשתה בביתו של הסוכן. הקצין והמערער הגיעו לביתו של הסוכן. המערער, כך לפי עדותו של הסוכן, ניהל את המשא ומתן, הודיע לו כי יש לו חצי ק"ג סם והם סיכמו ביניהם על המחיר. העסקה הייתה אמורה לצאת לפועל למחרת היום, אלא שהקצין והמערער נעצרו על-ידי המשטרה, וכך לא עבר סם מיד ליד.
4.עיקר טרונייתו של בא כח המערער הינה על האמון שנתן בית משפט בעדותו של הסוכן. הסוכן הוא "עבריין שגויס להפליל את הקצין והמערער נפל קורבן למעללי הקצין" ( ראה עמוד 9 סעיף 2(1) להודעת הערעור). בנוסף, הסוכן נתפס בשקרים שונים. ככלל אין להרשיע על סמך עדויות של סוכן סמוי אלא אם כן תתווספנה ראיות אובייקטיביות (סעיף 2(3) להודעת הערעור). המערער מפנה לעדותו של הקצין אשר העיד בבית המשפט כי הוא שביצע את כל העבירות ללא כל מעורבות מצד המערער ואף ללא ידיעתו. המערער אישר בבית המשפט את נוכחותו בכל הפגישות הרלוונטיות, הן הפגישה שבה הועברו כל הסמים מיד ליד (האישום הראשון) והן הפגישה שבה נקשר הקשר באישום השני. אלא שלטענתו באישום הראשון הוא הצטרף לקצין "ככה סתם" ולא התערב בשיחה בין הקצין לסוכן. באישום השני, הטענה הייתה כי נכח בפגישה אלא שצפה בטלוויזיה בזמן שהסוכן והקצין מדברים ביניהם.
5.לא מצאנו מקום להתערב בממצאי המהימנות של בית משפט קמא. אין צורך לחזור על מושכלות יסוד בנושא זה לפיהן ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בממצאי עובדה. במיוחד נכונים הדברים בממצאי מהימנות המושתתים בין היתר על התרשמותו של בית משפט הרואה ושומע את העד שבפניו. בית משפט קמא היה ער למיהותו של הסוכן, לזהירות הנדרשת בבחינת גרסתו ומשמצא לתת בו אמון, איננו רואים להתערב בכך. בנוסף, היו בפני בית משפט קמא ראיות אחרות שבפני עצמן די בהן כדי לבסס את הרשעתו של המערער.
6.לענין זה אנו מפנים לעצם נוכחותו של המערער בכל הפגישות בהן נקשרו עסקאות הסמים. הסברו של המערער באשר לנוכחותו הסתמית ולכך שסבר שמדובר בעסקת מקרקעין בין הקצין לסוכן, אין בה כל מימד של שכנוע. השכל הישר וניסיון החיים מונעים קבלת הטענה כי הקצין הסכים לנוכחותו של המערער במקום הגם שהמערער לא ידע במה דברים אמורים ולא היה חלק מהעסקה. הנוכחות במקרה זה יש בה כדי להעביר את נטל הראיה, אם לא את נטל השכנוע, על שכמו של המערער ונטל זה לא הורם. בע"פ 319/88 אלמליח נ' מ"י פ"ד נ"ג(1) 693, נאמר בנושא זה כדלקמן:
"... אך אם הנוכחות כעולה מן הנסיבות האופפות אותה איננה מקרית יש בה - בנוכחות גופה – כדי להוות הוכחה לכאורה שהיא אכן נועדה לבצע למבצע העבירה... במקרה אשר כזה מוטל על הנאשם לסתור את ההנחה הלכאורית המסתברת מן הנסיבות ושעל פי ההיגיון ונסיון החיים מעידה היא עליו שנוכחותו במקום ביצוע העבירה נבעה משותפותו לעבירתו של המבצע. משנוצרה ההנחה האמורה הנאשם רשאי להביא ראיות או ליתן הסברים ... אם הנאשם נכשל בכך והנסיבות המפלילות הינן בעלות משקל ראוי לשמו עלולה ההנחה האמורה להפוך לראיה ניצחת ובית המשפט רשאי לבסס עליה הרשעה בדין".
הדברים מדברים בעד עצמם. הסבריו של המערער, כאמור לעיל לא היו משכנעים שעל כן די בנוכחות כדי להוות ראיה לשותפותו לעסקאות הסמים.
7.פרט לעדותו של הסוכן ולנוכחותו של המערער היו בפני בית משפט קמא ראיות נוספות כשהחשובה שבהן הינה שיחה מוקלטת בין הקצין לסוכן. בשיחה מזכיר הסוכן את המערער ומתייחס אליו כמי שמכתיב את שתי העסקות, שעל כן יש להתאים את מועד הפגישה (לענין העסקה השנייה) למועד שיתאפשר מבחינתו של המערער. הקצין אמנם אינו מתייחס למערער בשמו אולם הוא מזכיר את העובדה שאשתו של המערער הינה חולת כליות הנזקקת לטיפול דיאליזה, ואין לך זיהוי מובהק מזה.
8.סוף דבר – ממצאיו של בית משפט קמא מעוגנים היטב בראיות שהיו בפניו שעל כן הערעור על ההרשעה נדחה.
9.באשר לעונש – גם בענין זה לא מצאנו מקום להתערב. מדובר בכמות מאסיבית של סמים , מהסוג הקשה ביותר – הרואין. הכמות שאותה קיבל הסוכן לידיו בפועל, ועוד יותר מכך הכמות שעליה סוכם, הן כמויות שמהן ניתן להכין מספר רב מאוד של מנות סם שימצאו דרכן לשוק. האמירות עליהן חוזר בית משפט שוב ושוב באשר למלחמה בנגע הסמים, חייבות למצוא את ביטויין גם בענישה האופרטיבית ולא רק ברטוריקה של הענישה.
הנימוק העיקרי אותו מעלה בא כח המערער, עניינו ההשוואה בין הענישה שהוטלה עליו לזו שהוטלה על הקצין - 28 חודשי מאסר בפועל. כלל אחידות הענישה, שאף הוא אינו אבסולוטי, יכול לחול בין שווים. במקרה הנוכחי, אין מדובר בין שווים, לא לענין העבירה ולא לענין העבריין. לענין העבירה: חלקו של המערער והקצין לא היה זהה. המערער בכיר מהקצין בהיררכיה הפנימית הקשורה בביצוע העסקאות. לענין העבריין: עברו של הקצין היה נקי, הוא שירת בצבא שנים רבות והענישה לגביו התבטאה גם בהדחתו מצה"ל. בנוסף הובאו בפני בית משפט קמא נתונים מהותיים שהצדיקו התחשבות בו. למערער לעומת זאת, הרשעות קודמות לרבות הרשעות בעבירות סמים שבגינן גם ריצה מאסר. העובדה שהמערער שב ומבצע אותן עבירות מצביעה על כך שמדובר בדפוס התנהגות ולא בהסתבכות חד-פעמית. התסקיר שהוגש בזמנו הצביע על כך שהמערער אינו נוטל אחריות למעשיו. התסקיר האחרון חיובי יותר, אך עדיין שירות המבחן איננו ממליץ על קיצור המאסר. נסיבותיו האישיות, לרבות מחלתה של אשתו, נלקחו בחשבון ואיננו רואים להקל עימו מעבר לכך. התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור גם באשר לענישה.
ניתן היום, ט"ז בתמוז תשס"ו
(12.7.06).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת