ע"פ 2538/05 בנימין יוסופוב נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתנה ביום 8.2.05 (השופט צ' גורפינקל), בה נדחה ערעור שהגיש המערער על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב שניתנה ביום 23.11.04 (השופטת נ' פראג), בה נדחתה בקשת המערער להתחיל את תקופת פסילת רשיון הנהיגה שלו מיום גזר הדין.

2.אלו העובדות העולות מן החומר שבתיק. המערער הורשע ביום 3.8.00 בבית המשפט לתעבורה בתל אביב בעבירה של נהיגת קטנוע ללא רישיון תקף לסוג רכב זה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. בין היתר נדון המערער לעונש פסילה לתקופה של ששה חודשים. במועד גזר הדין לא היה למערער רשיון נהיגה בר תוקף. רשיון לטרקטור שהיה ברשותו פקע כחודשיים לפני גזר הדין, והמערער הפקיד רשיון זה – לפי העולה מפרטיכל הדיון בבית המשפט המחוזי – כשלושה שבועות לאחר מתן גזר הדין. ואולם, בסמוך לאחר שניתן גזר הדין, ובטרם הפקיד המערער את הרשיון לטרקטור שתוקפו פג, שולמה האגרה לחידוש הרשיון, והוצא רישיון נהיגה חדש. כאמור, המערער לא הפקיד את הרשיון החדש, אלא את הרשיון הישן שפג תוקפו.

3.ביום 4.6.01 קיבל המערער רשיון לרכב פרטי, אותו חידש מעת לעת, לפי הצורך. כארבע שנים לאחר מתן גזר הדין היה המערער מעורב בתאונת דרכים. כתוצאה מבדיקה שנערכה בעקבות התאונה הודיעה המשטרה למערער שהוא פסול מלהחזיק ברשיון על-פי עונש הפסילה שנגזר עליו בשנת 2000, עונש שעל-פי הבדיקה טרם רוצה. לטענת המערער, עד להודעת המשטרה לא ידע שעונשו טרם רוצה. ברם, כבר ביום 19.11.01 הגיש המערער בקשה לבית משפט לתעבורה בתל אביב לחשב את הפסילה ממועד הפקדת הרישון שפג תוקפו. בית המשפט (השופטת נ' פראג) דחה את הבקשה. כפי שעולה מהחומר שבפני על החלטה זו לא הגיש המערער ערעור.

4.ביום 23.11.04, ומשהודיעה המשטרה למערער שטרם ריצה את עונשו, הגיש המערער בקשה נוספת לבית המשפט לתעבורה, בה ביקש שהעונש יחושב מיום גזר הדין. לטענתו, הוא לא ידע שעליו להפקיד את רשיונו, ובחשבו כי הפסילה החלה מיד עם גזר הדין. בקשה זו נדחתה על ידו, וכן נדחתה בקשה נוספת באותו עניין שהוגשה לבית משפט לתעבורה.

5.לאחר שבקשותיו נדחו כאמור, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור, אך ציין:

"מאחר שחלפה תקופה של 4.5 שנים מאז פסה"ד, יתכן שהייתי מחפש דרך לסייע לעורר שכן לכאורה על פי טענותיו מתעורר אי צדק בחישוב פסילה 4.5 שנים לאחר מתן גז"ד. אולם מסתבר שמיד לאחר שרשיון נהיגתו נשלל, הוציא העורר רשיון נהיגה לטרקטור, ולא טרח להפקיד רשיון זה וגם לא הפקיד תצהיר בדבר העדר רשיון או אובדנו.פעולת העורר מצביעה על חוסר תום לב מצידו, שמקזזת את אי הצדק שנטען לתחילת פסילה שנים רבות לאחר מתן פס"ד."

6.לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי "הודעה לבית המשפט" בה הודיע כי הרשיון לטרקטור שחודש ימים ספורים לאחר גזר הדין חודש לא על-ידו אלא על-ידי אביו, ובלא ידיעתו. להודעה צירף המערער שני תצהירים, שלו ושל אביו. בהודעה ביקש המערער מבית המשפט המחוזי לבטל את החלטתו, וזאת מפני שההחלטה התבססה על ההנחה שהמערער חידש בעצמו את הרשיון לטרקטור, וכי הוא פעל שלא בתום לב עת שהפקיד את הרשיון הישן בעוד הוא מחזיק ברשיון חדש. משהתברר שלא פעל בחוסר תום לב, ביקש המערער שבית המשפט יחפש דרך לסייע לו, כלשון ההחלטה. מהחומר שבתיק לא ניתן לדעת אם בית המשפט המחוזי נתן החלטה נוספת בעקבות ההודעה שמסר המערער.

7.התלבטתי בפתרון הראוי למקרה שבפניי. על פניו, אכן יש טעם בטענתו של המערער בדבר אי צדק בביצוע עונש למעלה מארבע שנים לאחר גזר הדין. המערער אדם צעיר, בעל משפחה, אב לילדה קטנה, וזקוק לרשיון נהיגה לפרנסתו. יחד עם זאת, על-פי החומר שבפני עולה חוסר עקביות בין טענותיו השונות של המערער. כבר בשנת 2001 הגיש המערער בקשות שונות בעניין חישוב הפסילה. בעבר ביקש המערער שהפסילה תיחשב ממועד הפקדת הרשיון הישן, וכעת הוא מבקש שהפסילה תיחשב ממועד גזר הדין. טענתו היום, כי עד לאחרונה לא ידע שטרם ריצה את עונשו, נסתרת על-ידי העובדה שכבר בשנת 2001 הגיש בקשה לחישוב הפסילה, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט. טענתו היום כי עד לאחרונה לא ידע שעליו להפקיד את רשיונו כדי לרצות את עונשו, נסתרת על ידי העובדה כי הפקיד את רשיונו הישן כשלושה שבועות לאחר גזר הדין.

כעת טוען המערער שלא ידע במועד שהפקיד את הרשיון הישן כי אביו הוציא עבורו רישיון חדש. טענה זו נתמכת בתצהירים – שלו ושל אביו – וכפי הנראה לא נחקר והמערער או אביו בבית המשפט המחוזי.

8.אכן, התמונה העולה מטענות המערער אינה ברורה. כן קשה לשחזר את השתלשלות האירועים על-פי האמור בהחלטות של הערכאות הקודמות. במצב דברים זה ועם כל אי הנוחות ואי הנחת מהענין סבורה אני כי אין מנוס מלהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לאפשר התייחסות להודעתו שהגיש המערער, בדיקת התצהירים שצורפו להודעה, וחקירת המצהירים, במידת הצורך. התיק יוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי. אני תקוה כי בית המשפט המחוזי ימצא מועד קרוב לשמיעת התיק, בהתחשב בזמן הרב ממועד מתן גזר הדין.