ע"פ 2539/04 עומר אבו שנדי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע בביצוע עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, תקף המערער במקל עץ עובד שעסק בפינוי אשפה, הואיל ומשאית האשפה חסמה את דרכו. המערער חבל במתלונן בראשו ובבית חזהו, וגרם לו שברים בצלעות, חבלה בבטן וקרע בטחול. כתוצאה מהתקיפה אושפז המתלונן בבית חולים ונותח. בגין כל אלה גזר בית המשפט המחוזי על המערער 24 חודשי מאסר ו-24 חודשי מאסר על-תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש.

המערער הוא אדם צעיר, נעדר הרשעות קודמות, שהשתלב בתוכנית טיפולית לגברים אלימים. לאור כל אלה, המליץ שירות המבחן להסתפק במה שהוגדר על ידו כ"עונש מאסר קצר", אולם בית המשפט המחוזי דחה המלצה זו לאור חומרת העבירה שמקורה בבריונות לשמה.

איננו סבורים כי הדרך בה נהג בית המשפט המחוזי במערער והעונש שהשית עליו מצדיקים את התערבותנו. נהפוך הוא, בימים בהם תופעת האלימות צוברת תאוצה ומימדים מדאיגים, מצווים בתי המשפט להרים את תרומתם לביעורו של נגע זה על ידי החמרה בענישה. מכאן דעתנו כי בנסיבות רגילות היינו דוחים את הערעור. אולם, בתסקירו האחרון של שירות המבחן הובעה הדעה כי נכון ללוות את המערער לאחר שחרורו על ידי גורם מטפל, וזאת במטרה לסייע לו לשנות את אורחותיו. לעניין זה ניתנה הסכמת המערער באמצעות בא-כוחו, ועל כן החלטנו ללכת לקראת המערער קמעא, ואת עונש המאסר בו ישא אנו מעמידים על 20 חודשים. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם. אנו מוסיפים ומורים כי המערער יהיה נתון בפיקוח שירות המבחן במשך 18 חודשים, שתחילתם ביום שחרורו מהכלא.