ע"פ 2552/00 חסן טהא נ. מדינת ישראל

בחודש אוגוסט 1999 פרצו המערערים, ששהו בישראל שלא כחוק, לרכב, ואחמד נהג בו לכפר קטניה, שם הצית אותו. לאחמד אין רשיון נהיגה.

כחלוף יומיים, פרצו המערערים לרכב נוסף, וגם הפעם נהג בו אחמד. את הרכב הזה מכרו המערערים לאחר תמורת 600 ש"ח.

המערערים הוסיפו והודו כי פרצו לעשרה כלי רכב אחרים, תוך שגרמו להם נזק, והם גנבו מתוכם פריטים שונים בעלי ערך.

במסגרת הסכם טיעון אליו הגיעו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור לכל אחד מהמערערים, 3 שנות מאסר, בעוד שההגנה ביקשה להסתפק בשנת מאסר אחת בלבד.

בנימוקי הערעור מלינים ב"כ המערערים על כך שבית המשפט אימץ את עתירתה של המשיבה, ולא הקל עם שולחיהם, חרף הודאתם, גילם הצעיר ונסיבותיהם האישיות, כפי שאלה מצאו ביטוי בתסקירים שהגיש שירות המבחן. השרות הביע את הדעה, שאין מדובר בנאשמים שהפנימו התנהגות עברינית, ועל כן קיים חשש שנזקו של מאסר ממושך יהיה רב. בא כוחו של חסן טהא, הוסיף וטען, כי חלקו של שולחו בביצוען של העבירות קטן מזה של אחמד חושייה, בין היתר, משום שעברו נקי מהרשעות קודמות, וכן שהוא לא נטל חלק בהצתת הרכב בו עוסק האישום הראשון.

העונש שגזר בית המשפט המחוזי אינו חמור, לנוכח ריבוי העבירות שביצעו המערערים, והנזק שהיה כרוך בהן לאנשים לא מעטים. לא נעלמה מעיננו העובדה, כי כל העבירות בוצעו במשך 9 ימים בלבד, אך יש מי שמגלה את הסכנה הטמונה בו תוך פרק זמן קצר, ויש מי שהדבר נחשף כחלוף שנים, ולא למותר להדגיש כי המערערים לא חדלו ממעשיהם משום שהחליטו לעשות תפנית בחייהם, אלא משום שנלכדו, ומותר לתהות כיצד היו נוהגים לו המשיכו להלך חופשי.

כך או כך, העונש שהושת על המערערים נמצא במסגרת הסדר הטיעון שהמערערים הלכו לקראתו בידיעה שהוא עלול להגזר להם, וכאן המקום להדגיש, כי בית המשפט קמא טרח להבהיר להם היטב, ולפני שנרשמה הודאתם, כי הוא עלול להגיע למסקנה כי העונש הראוי להגזר להם, אף חמור מזה שלו עתרה המשיבה.

מכאן דעתנו שדינו של הערעור להידחות בכל הנוגע לאחמד חושייה (ע"פ 4280/00), וכך אנו עושים.

מאידך, סברנו כי יש להקל בעונשו של חסן טהא, הואיל ומוסכם על הכל שחלקו בעבירות קטן מזה של שותפו, ולפיכך אנו מעמידים את עונש המאסר על 30 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין בעניינו של חסן טהא, ישארו על כנם.

בשולי פסק הדין נוסיף, כי מפיה של קצינת המבחן, גב' אטקס, שמענו כי נאשמים שמקום מושבם ברשות הפלשתינאית, ונושאים עונשם בישראל, נשללת מהם הזכות להסתייע בשרותיהם הסוציאליים של שרות בתי הסוהר. מצב דברים זה מצריך ברור, ושמחנו לשמוע מפיו של ב"כ המשיבה, כי נטל עליו לברר את הענין, וחזקה על המדינה שתעשה כחוכמתה.