ע"פ 2558/94 גמליאל בן סולמון בועזיז נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בביצוע מעשה עבירה של שוד מזוין; ובית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הטיל עליו בגינו עונש מאסר של שבע שנים, מתוכם חמש שנים ומחצה לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. העונש הוטל במצטבר לעונש מאסר אחר שהמערער ריצה. הערעור שלפנינו סב על ההרשעה ועל גזר הדין כאחת.

2.הראיות שעליהן השתית בית-המשפט המחוזי את ההרשעה היו, בין השאר: טביעת אצבעות של המערער שנמצאה על ידית דלת הכניסה לבנק שם בוצע השוד נשוא האישום, ברחבה הפנימית שבכניסה לבנק; העובדה שכאשר הגיעו אנשי המשטרה לביתו של המערער - המצוי בקרבת מקום - מצאוהו מיוזע ונרגש ולא נראה כאדם שזה עתה קם משנתו, כפי שטען; המצאותו של שטר כסף, שהיוה חלק מחבילת שטרות שהופקדה ערב השוד בכספת הבנק, ברשותו של המערער בביתו; והסברים שלא נמצאו מהימנים על בית-המשפט לשלשה אלה.

3.נחה דעתנו כי הימצאות טביעת האצבע של המערער על ידית דלת הכניסה לבנק, בצירוף זיהוי השטר, שנמצא ברשותו של המערער, כשטר שהופקד ערב קודם לכן בכספת הבנק, מקימים ראיה לכאורה שחייבה את המערער במתן הסבר. הסבריו של המערער לא זכו לאמונו של השופט המלומד; ולא מצאנו סיבה להתערב בעניין זה. לכך מתווספת עדותו של העד ישראל מועלם, לפיה נפגש, ליד ביתו של המערער, עם אדם שיכול היה לבצע את השוד, זמן קצר לאחר ביצועו כשהוא מצוייד באקדח.

מכלול הראיות האמורות, בכוחן המצטבר, הביאונו למסקנה שלא קיימת עילה מספקת להתערב במסקנותיו של השופט בבית-המשפט המחוזי; ולפיכך אנו דוחים את הערעור כנגד ההרשעה.

לא מצאנו עילה מספקת להתערב בגזר הדין; ולפיכך נדחה הערעור גם בהקשר זה.